הדילמה הגדולה ביותר שכולנו ניצבים בפניה היא הצורך לבחור ולהתפשר על משהו שחשוב לנו לטובת משהו אחר. התחושה הזו שחייבים לבחור במשהו אחד, שאין מקום לכל הצרכים והרצונות שלנו, שחייבים להקריב משהו לטובת משהו אחר, היא סבל צרוף.
זוהי התחושה של תקיעות, תסכול, חוסר באהבה, של יאוש, אפילו של דכאון, של זעם, מתח ושל אי נוחות נפשית, בלבול וחוסר שקט.
זוהי התחושה שאי אפשר לקבל בחיים את מה שרוצים באמת, שחייבים להתפשר, לוותר על הלב, על מה שעושה נעים וללכת בדרך כואבת ולא מספקת של פשרה ובינוניות.
למה זה קורה לנו?
איך יוצאים מזה ונותנים מענה לכל הצרכים והרצונות שלנו בלי להתפשר ולוותר על עצמנו בדרך?
איך לחיות בתחושה של נאמנות לעצמנו, הגשמה, בטחון והנאה ולב שלם בלי להכאיב לעצמנו ע"י פשרות, הדחקה והתעלמות?
מוזמנים לקרוא על עדכון התוכנה התודעתי הטבעי שמאפשר את כל זה.
הלב השלם שלנו
ממש כמו סמל היין והיאנג המפורסם, הטבע השלם שהוא אנחנו תמיד מורכב משני צדדים – שתי איכויות הפוכות.
מהן אותן איכויות?
אפשר לקרוא להן זכרי ונקבי, שכל ורגש, צורך ורצון, אור וצל, שאיפה ונשיפה, פלוס ומינוס ועוד.
איך שלא נקרא להן, מה שחשוב להבין הוא שאנחנו יכולים להרגיש שלמים, בטוחים, שלווים ומסופקים רק כשיש מקום לשלם שהוא אנחנו, כלומר אנחנו יכולים להרגיש שלמים עם עצמנו רק כשיש מקום לשתי האיכויות ההפוכות שבתוכנו.
כשאין מקום לאחת מהאיכויות שבנו אנחנו תמיד נרגיש מנותקים, חרדים, מכווצים, מודאגים, לא מסופקים, לא מרוצים, מתוסכלים ובפשטות…לא מאושרים.
הכאב והתסכול שלנו נובעים מכך שאנחנו בוחרים שוב ושוב באופן לא מודע, רק בצד אחד של המטבע השלם שהוא אנחנו.
אנחנו מנסים שוב ושוב להיות "רק" איכות אחת מתוך השלם שהוא אנחנו וזה תמיד מביא אותנו לתחושה של פשרה, של בדידות וחוסר סיפוק.
כמובן שאנחנו לא עושים שום דבר בכוונה ואנחנו לא אשמים בכך. יש סיבה טובה מאוד לכך שאנחנו לא רואים את השלם שהוא אנחנו ומנסים להיות רק חצי ממה שאנחנו והכי מעניין לגלות את האפשרות הטבעית שלנו לחזור להיות שלמים עם עצמנו ללא פשרה או פיצול ומאבק פנימי בתוכנו.
בטחון או הנאה – במה לבחור?
הדוגמה הבסיסית ביותר לדילמה המכאיבה שלנו מול עצמנו ומול החיים היא הבחירה בין הנאה לבטחון.
בלי להבחין בכך, אנחנו ממשיכים שוב ושוב לנסות לבחור רק בצד אחד של המטבע – או בטחון או הנאה. אם נחשוב על זה לרגע, נגלה שבכל דילמה, בכל רגע מכאיב שיש לנו עם עצמנו בחיים אנחנו ניצבים מול בחירה בין סוג מסויים של בטחון לסוג מסויים של הנאה.
התוצאה של הנסיון הלא מודע שלנו לבחור בבטחון על חשבון הנאה או בהנאה על חשבון בטחון היא שאנחנו לא באמת נהנים ולא מרגישים בטחון אמיתי וחיים בתחושה של פשרה, מועקה וחרדה.
מהי תחושת בטחון?
זו התחושה הבסיסית שאפשר לשרוד, שי לנו מקום בעולם, שיש כסף ומשאבים, שאנו לא לבד, שיש חברים ומשפחה שתומכים ואוהבים, שאנו שייכים, שאנו עומדים בציפיות ובדרישות של החברה ומקבלים אישור חברתי, שמותר לנו להיות כאן כפי שאנחנו, שיש מי שעזור ויקבל אותנו בעת הצורך.
מהי תחושת הנאה?
הנאה זו התחושה שאנחנו מרגישים כשאנחנו עושים את מה שנעים לנו באמת מבחינה פיזית, רגשית או נפשית. לשיר, לנגן, לצחוק, לעשות אהבה, לרקוד, לצאת למסע, להתרגש, לעשות דברים נעימים, להרגיש חיות ועונג, לגלות דברים מעניינים…כל אלה הן חוויות של הנאה אבל הן לא הכרחיות להשרדות שלנו.
אפשר לשרוד חיים שלמים כמעט ללא הנאה וכולנו מכירים לא מעט סיפורים על אנשים ששרדו בתנאים קשים ביותר ומאוד לא מהנים תוך כדי הצמדות למעט בטחון האפשרי.
ועכשיו מגיעה הדילמה הגדולה: במה לבחור בהנאה או בבטחון?
ולמה הדילמה בכלל קיימת?
למה שלא נרגיש גם הנאה וגם בטחון בו זמנית?
הרי כבר תוך כדי קריאת השורות האלה ייתכן שהרגשתם שההפרדה בין הנאה ובטחון היא קצת מלאכותית…שזה די טבעי לרצות לחיות גם בהנאה וגם בבטחון בו זמנית.
הסיבה שהדילמה המכאיבה הזו קיימת ומנהלת אותנו יכולה להשמע די מוזרה ואפילו טיפשית אבל יש לה סיבות עמוקות מאוד בילדות שלנו.
הסיבה לכך שאנחנו לא חיים בתחושה של בטחון והנאה בו זמנית רוב הזמן, היא שאנחנו פשוט לא מעזים להעלות על דעתנו אפשרות לחיות בבטחון ובהנאה יחד ובו זמנית.
(תשאלו את עצמכם בכנות אפילו עכשיו ותראו שיש קול פנימי שמייד פוסל את האפשרות ההזויה, המוזרה, החצופה, הלא מציאותית או המסוכנת הזו לחיות בהנאה שלמה ובבטחון שלם בו זמנית בקול כועס, ציני, מפוחד, מודאג או רציני למדי)
כמה דוגמאות לנסיון המכאיב לבחור בין בטחון והנאה (לרוב הראש ה"הגיוני" והחרדתי שלנו מייצג את הקולות שדורשים בטחון והרגש שלנו מייצג את הקולות שמבקשים להינות):
האם לעבוד בעבודה שלא כיף בה באמת אבל יש בה בטחון כלכלי?
האם להיות עם בן או בת זוג שלא באמת אוהבים אבל יש איתם יציבות ואפשרות למשפחה?
האם לנסות להגשים חלום נועז וללכת עם הלב או להשאר במוכר והבטוח ולחסוך כסף לעתיד?
האם לומר את מה שאני באמת רוצה ולבטא את מה שמפריע לי מול מישהו או להתאפק ולהשאר מנומס כי "לא נעים"?
אלה הן רק כמה מתוך אינספור דוגמאות לבחירה המכאיבה בין בטחון והנאה שאנו פוגשים עשרות ומאות פעמים ביום.
הילדות שלנו וסיפור החתול בשדה הסברס
כדי להמחיש את הבחירה שלנו בבטחון על פני הנאה, אני משתמש לפעמים בסיפור על החתול בשדה הסברס.
האם אתם יכולים לדמיין חתול שקופץ סתם כך מרצונו החופשי אל תוך שדה של סברסים צפופים?
כנראה שלא. בוודאי שהחתול לא רוצה להדקר בכל גופו ולסבול כאבים קשים.
ובכל זאת, יש מצב אחד שבו זה יכול לקרות.
זה יכול לקרות כשהחתול מרגיש שיש סכנה מיידית לחייו. למשל כשרודף אחריו כלב גדול ועצבני ושמאיים לטרוף אותו, החתול יעדיף לקפוץ אל תוך שדה הסברס כדי להציל את עצמו.
וזה הגיוני: מבחינת האינטלגנציה ההישרדותית שלנו, בטחון קודם להנאה.
כולנו מכירים ועברנו בחיים לא מעט מצבים שבהם העדפנו בטחון על פני הנאה פשוט כי ההשרדות שלנו עמדה לנגד עיניינו.
אבל מה קרה לנו שאנחנו חיים בתחושה שחייבים לבחור בין בטחון והנאה?
או במילים אחרות, מה בילדות שלנו יצר בנו את האמונה והגישה הפנימית או אם תרצו את ה"מערכת ההפעלה" הבסיסית שנקראת "או או" – או בטחון או הנאה אבל לא שניהם יחד?
כשבאנו אל העולם הזה כתינוקות, לא היה לנו שום רעיון של פשרה או וויתור. מבחינת התינוק זה ברור ומובן מאליו שכל הצרכים הפיזיים שלו יתמלאו וגם כל הרצונות שלו יתממשו.
מבחינתנו כתינוקות העולם הוא שדה של אהבה והזנה אוהבת והכל בו אפשרי כי אחרת, בשביל מה באנו לכאן? באנו כדי להיות אהובים, לפרוח ולהינות מהמסע הזה.
אבל די מהר גילינו כידלים שפני הדברים במציאות הם שונים מאוד.
עבור ילד, מקור הבטחון היחיד בעולם כולו הוא ההורים שלו.
ההורים הם המקור להזנה, הגנה, ללימוד, לביגוד, להבנה של הצרכים הפיזיים שלו…ילד בן 3 או 4 לא יכול לדמיין את עצמו שורד בלי ההורים שלו.
מכיוון שכך, מול ההורים שלנו (שכמובן לא עשו שום דבר בכוונה והיו בעצמם מושפעים לגמרי מהילדות שלהם), הרגשנו שוב ושוב שחייבים לבחור:
או שנעשה את מה שההורים דורשים מאתנו לעשות – להתנהג, לדבר, לשתוק, לעשות, לא לעשות, לחשוב, לבקש או לא לבקש ואז יהיה לנו "בטחון" שהוא התחושה שההורים שלנו מאשרים אותנו, מרוצים מאתנו או לכל הפחות לא דוחים אותנו, כועסים עלינו, מאשימים אותנו, מאיימים עלינו, מתעלמים מאתנו ודורשים מאתנו להשתנות ולהיות אחרים ממה שאנחנו, או שנעשה מה שאנחנו רוצים, את מה שנעים לנו באותו רגע, אבל אז נרגיש שההורים לא מרוצים, מאשימים, כועסים, תוקפים או מתעלמים מאתנו.
וכשהחוויה הזו של בחירה בין בטחון והנאה חוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב מאות ואלפי פעמים בילדות המוקדמת שלנו, היא הופכת להיות תפיסת עולם בסיסית – מעין "מערכת הפעלה" בסיסית שמנהלת את עולם המחשבות, האמונות והרגשות שלנו בלי שנהיה מודעים לכך.
למעשה, אותה תוכנת הפעלה שנקראת "או או", שוכנת ברבדים עמוקים ביותר של התת מודע שלנו ובלי לשים לב, אנחנו יוצרים מתוכה חיים שהם חיי התפשרות וכאב, חיים שבהם אנו לא שלמים ולא רואים אפשרות להיות שלמים עם עצמנו.
במילים אחרות אפשר לומר שכולנו ברחנו אל שדה הסברס בילדות שלנו מכיוון שהרגשנו שאין אפשרות לחוות גם בטחון (אישור מההורים) וגם הנאה (נאמנות ליצרתיות ולביטוי שלנו) בו זמנית.
החיים בשדה הסברס
החיים שלנו בשדה הסברס האישי שלנו מתאפיינים בתחושה תמידית של פשרה וחוסר שלמות פנימית.
באופן טבעי רובנו בוחרים רוב הזמן בבטחון – הרי בלי בטחון איך נשרוד?
מה קורה כשאנחנו בוחרים בביטחן על פני הנאה?
כשאנחנו בוחרים בבטחון על פני הנאה אנחנו מוצאים את עצמנו עובדים בעבודה שאנחנו לא באמת אוהבים (כי הרי חייבים כסף כדי להרגיש בטחון), נמצאים בזוגיות שאנחנו לא באמת אוהבים (כי הכי מפחיד להיות לבד ולהתפשר זה הדבר ה"בוגר" לעשות וגם ככה אהבה זה סתם משהו שיש רק בסרטים ובכלל מי אמר שהכל צריך להיות נעים בחיים? תתבגר כבר…).
אנחנו נמצאים ביחסים עם אנשים שלא נעימים לנו (כי לך תדע מתי תצטרך מישהו ובכלל, הכי גרוע זה להיות לבד עם עצמי אז לא נורא אם אספוג יחס לא נעים פה ושם…) ואנחנו גרים במקום שלא באמת מרגיש לנו נעים או מדוייק (לפחות הכל פה קרוב יחסית ויש את כל מה שאני צריך…) ואנחנו לא מעזים לקחת את הסיכונים הנדרשים כדי להגשים את החלומות שלנו (כי זה גם ככה בטח לא יצליח, וגם אם זה יצליח אז בטח למישהו אחר ולא לי ועדיף בכל מקרה להשאר עם הרגליים על הקרקע ולהיות מציאותי…).
ומה ההשלכות של בחירה בבטחון על פני הנאה?
באופן מפתיע אנחנו דווקא חיים בחרדה, בלחץ, בתחושה של אי נוחות תמידית, של בריחה מעצמנו ושל צורך תמידי בפיצוי רגשי שמתבטא בהתמכרויות, אכילה רגשית, עישון, צפייה בטלויזיה וכל אפשרות להנאה מתוך ניתוק מרגשות הפשרה, התסכול וחוסר הסיפוק שלנו.
כך שהתוצאה הסופית היא שאנחנו לא מרגישים בטוחים וגם לא באמת נהנים. מה שכן, אנחנו שורדים ומרגישים לחוצים, לא באמת שמחים, כבדים, ציניים, מלאים בתלונות ותחושות של תסכול.
מה קורה כשאנחנו בוחרים בהנאה על פני בטחון?
כשאנחנו בוחרים בהנאה על פני בטחון, זה מוביל אותנו לאותם הרגלי חיים לא בריאים והתמכרויות שונות.
אנחנו מוצאים את עצמנו מתמכרים לאכילה, לצפייה בסדרות וסרטים, לעישון, לסמים, לפורנוגרפיה ולעוד צורות של ניתוק רגשי. למה?
כי זה כל כך לא כיף לחיות בתחושה של פשרה, של בחירה של בטחון על פני הנאה, שאנחנו חייבים לאזן את המצב הזה איכשהו.
הצרה היא שגם במקרה של בחירה בהנאה על פני בטחון התוצאה היא חוסר סיפוק, אשמה וחרדה. גם בזמן שאנחנו בורחים מעצמנו ומתמכרים למשהו, אנחנו יודעים עמוק בפנים שאנחנו לא באמת קשובים לעצמנו, שאנחנו יוצרים בתוכנו רגשות אשמה, זרות וחרדה ומתכחשים לצורך העצום שלנו בבטחון.
וכך הגלגל הזה מסתובב לו…בחירה בבטחון על פני הנאה ובחירה בהנאה על פני בטחון וחוזר חלילה כמו מטוטלת והכל טוב ויפה רק שאין באמת הנאה ואין באמת בטחון בגישה הזו.
יש רק דבר אחד – השרדות.
השרדות זה דבר נפלא, אבל מגיע לנו יותר מזה.
מגיע לנו לשרוד ולחיות באושר, בסיפוק ובהגשמה עצמית.
ואת זה אפשר לבקש.
ממי? בראש ובראשונה מעצמנו.
עדכון גרסה תודעתי – תודעת גם וגם
כשאנחנו ניצבים מול צורך בלתי נשלט לבחור בין שתי איכויות בתוכנו – ראש או רגש, צורך או רצון, ביחד או לחוד, אהבה או בטחון, חדש או ישן וכדומה, אנחנו כבר במצב של וויתור, כבר במצב לא נעים של פשרה.
ולמה זה קורה? כי מערכת ההפעלה הפנימית שלנו שלמדה בילדות שאי אפשר לקבל גם בטחון וגם הנאה, רואה את הדברים כך. היא לא מכירה מצב שבו נוכל לקבל גם וגם – גם בטחון וגם אהבה, גם חדש וגם ישן, גם ביחד וגם לחוד.
אם כך אפשר לשאול – איך ניתן לעדכן את מערכת ההפעלה שלנו או במילים אחרות, להחזיר אותה אל המצב הראשוני שלה שבה היה לנו ברור שמגיע לנו להרגיש גם וגם?
איך אפשר לבקש את מה שנראה לנו עכשיו כלא הגיוני, מוזר, הזוי, לא ריאלי ופשוט לא אפשרי?
התשובה לשאלה הזו מורכבת משלושה שלבים או מצבים מעשיים. שלוש התייחסויות אוהבות ומעשיות שלנו לעצמנו.
ואלה הם שלושת השלבים או המצבים שמאפשרים לנו לעבור לתודעת גם וגם:
1. הקשבה כנה לרגשות שלנו
2. אישור פנימי או התמסרות לחוויה הרגשית שלנו
3. הכרה בבקשה ל"גם וגם" – הבעת בקשה פנימית מדוייקת להרגיש את שני צידי המטבע שהוא אנחנו ברגע ההווה
כשאנחנו מתחילים ליישם את התובנה המעשית הזו אנחנו מגלים ששלושת השלבים או המצבים האלה חוזרים על עצמם באופן מחזורי בתוכנו, כאשר כל מחזור מוביל אותנו למציאות פנימית עמוקה ורחבה יותר.
לאחר הקשבה כנה לרגשות שלנו, באה התמסרות או אישור פנימי להרגיש את מה שאנחנו מרגישים כעת.
לאחר האישור מגיעה הבעת בקשה להרגיש "גם וגם" שמתוכה אנו מגלים מציאות רגשית חדשה, עמוקה ורחבה יותר ששוב מבקשת מאתנו הקשבה, התמסרות ואישור ושוב הבעת בקשה ל"גם וגם" וחוזר חלילה.
אפשר לדמות את התהליך הפנימי הזה לתנועה של ספירלה מתרחבת שהולכת ומרחיבה את שדה האהבה וההכרה הפנימי שלנו.
עדכון גרסה תודעתי – דוגמה מעשית מהחיים והוראות התקנה
הפשרות שלנו באות לידי ביטוי בתחומים רבים של החיים – זוגיות, עבודה, יחסים עם אנשים, יחסים עם הגוף שלנו, הגשמת התשוקות והחלומות שלנו, יחסים עם ההורים שלנו ועוד.
ניקח דוגמה מהחיים כדי להבין באופן מעשי את תהליך עדכון התוכנה התודעתי. אני ממליץ לעבור על כל תחומי החיים שיש לנו קושי רגשי או נפשי בהם (קושי או תסכול הוא סימן לכך שאנחנו מתפשרים על משהו) ולבצע את התהליך על כל אחד מהם בנפרד.
ניקח לצורך הדוגמא זוגיות. זוגיות שאנו נמצאים בה ולא מרגישים מאושרים בה.
שלב 1: הקשבה כנה לרגשות
בשלב זה נשאל את עצמנו 2 שאלות מרכזיות:
1. מהו הרווח הרגשי שלי במצב הנוכחי?
חשוב להבין שבכל מצב שבו אנו נמצאים בחיים, אפילו אם אנחנו סובלים בו מאוד, אנחנו מוצאים רווח רגשי כלשהו אחרת פשוט לא היינו שם. דוגמאות לרווח רגשי הן תחושת בטחון, שייכות, קרבה, אישור חברתי, הנאה, חופש, משמעות, נתינה, קבלה, כיף ועוד.
הרגשות האלה הם רגשות יחסיים, כלומר ייתכן שנחשוב שאנו נמצאים בתחושה עצומה של חוסר בטחון ביחסים מסויימים ועדיין נעדיף להשאר בהם כי האופציה של לעזוב נראית אפילו יותר מפחידה. קצת כמו אשה מוכה שמעדיפה להשאר עם הבעל האלים כי בסיפור שלה יש לה יותר בטחון איתו מאשר בלעדיו.
נניח שגילינו שהרווח הרגשי שלנו בזוגיות הנוכחית הוא תחושת בטחון שנובעת מכך שאנחנו לא לבד, לא בלי בן או בת זוג ושיש לנו מישהו קרוב איתנו.
עכשיו נעבור לשאלה השניה:
2. מהו ההפסד הרגשי שלי במצב הנוכחי?
אם יש קושי, אי נוחות או תסכול כלשהו בתחום כלשהו בחיינו, בטוח שיש שם גם רווח רגשי (אחרת לא היינו שם) וגם הפסד רגשי – משהו שאנחנו מתפשרים עליו.
כדי לגלות את ההפסד הרגשי נשאל את עצמנו – איזה הרגשה חסרה לי בזוגיות הנוכחית כדי שהיא תהיה מושלמת לגמרי?
ניקח זמן להקשיב לעצמנו ופשוט נהיה קשובים לכל תחושה שעולה. לצורך העניין, ייתכן שנגלה שהרווח הרגשי בזוגיות הנוכחית שלנו הוא בטחון וההפסד, מה שחסר לנו כדי שזה יהיה מושלם הוא תחושה של חופש להיות כל מה שאנחנו.
במילים אחרות ולצורך הדוגמה, גילנו שבזוגיות שלנו אנחנו בוחרים בבטחון על פני החופש להיות כל מה שאנחנו.
הגילוי הזה חושף בפנינו את מערכת ההפעלה הילדית שלנו – או בטחון או חופש להיות כל מה שאני, אבל לא גם וגם.
ועכשיו כשגילינו את הרווח וההפסד הרגשי שלנו, זה הזמן להכיר במציאות הזו – בזוגיות שלי אני בוחרת עכשיו להרגיש בטחון על פני החופש להיות מי שאני.
לאחר שהכרנו והודינו בפני עצמנו במציאות הזו בכנות, זה הזמן לקחת כמה רגעים להרגיש. פשוט להקשיב לרגשות שלנו במצב הנוכחי בלי לנסות לשנות אותם.
שלב 2: אישור פנימי והתמסרות לרגשות
מתוך הקשבה לרגשות שלנו, נוכל ולו לרגע, להרשות לעצמנו להרגיש כך. להתמסר לתחושה הזו מתוך הכרה שאכן זוהי המציאות הרגשית שלנו ברגע הזה. מותר לנו להרגיש כל דבר – כיווץ, התנגדות, פחד, אי נוחות, סלידה, תסכול, יאוש או כל רגש אחר גם אם הוא לא ברור או לא מוגדר בנו.
אין צורך להבין או לשלוט במה שקורה בנו בשלב הזה אלא פשוט ללמוד לאפשר לנו להתמסר לאי נוחות ולקושי שאנו חשים לכמה רגעים.
החשיבות של השלב הזה היא ביכולת שלנו לנוח ולהתאחד עם עצמנו במקום הקשה והמפוצל שלנו ולו לכמה רגעים כדי שנוכל לברוא מתוכו את הבקשה השלמה שלנו.
כמה זמן להקשיב וכמה זמן להקדיש לאישור פנימי לרגשות שלנו?
קודם כל חשוב להבין שמדובר בלימוד, אנחנו לומדים להקשיב ולומדים לתת לעצמנו אישור ולהתמסר לרגשות שלנו כל הזמן.
משך ההקשבה משתנה מאדם לאדם ומפעם לפעם ואין זמן קבוע. מה שחשוב הוא שנקשיב ונרשה לעצמנו להיות ולו לרגע בחוויה הרגשית שלנו כפי שהיא כעת גם אם היא כוללת כיווץ, מתח, אי נוחות או פחד.
שלב 3: בקשת גם וגם
לאחר שלקחנו זמן להקשיב ולהתמסר למצב הרגשי הנוכחי שלנו, נבקש מעצמנו את ה"גם וגם".
הנוסח שמצאתי ושעליו אני ממליץ לחזור באופן מודע והכרתי הו זה: "אני מבקש להרגיש גם X וגם Y בו זמנית ובאותה מידה".
כאשר X הוא הרווח הרגשי ו-Y הוא ההפסד הרגשי. בדוגמה שלנו עם הזוגיות הבקשה תהיה "אני מבקש להרגיש גם בטחון וגם חופש להיות כל מה שאני בו זמנית ובאותה מידה".
במילים אחרות, באמצעות בקשבה מודעת וקשובה שלנו מעצמנו להרגיש גם וגם, אנחנו יוצרים מציאות פנימית חדשה. אבל לא רק זה…
יש כמה וכמה תועלות מיידיות מבקשה כנה שלנו ל"גם וגם".
1. הכרה במציאות שלנו – המציאות הפנימית הרגשית שלנו תמיד מבקשת גם וגם. אם נבדוק נגלה שהעולם הרגשי שלנו תמיד ביקש להרגיש גם הנאה וגם בטחון ומעולם לא רצה להתפשר על אף אחד מהם.
2. איחוד עם עצמנו – בקשת גם וגם מחזירה אותנו אל האחדות שלנו, אל השלמות הפנימית שלנו שאבדה לנו במשך שנים רבות שבהן לא העזנו להעלות על הדעת שיש מקום ל"גם וגם" ולכל מה שאנחנו.
3. התפקחות והכרה באפשרות להיות מאושרים – מתוך הבקשה שלנו ל"גם וגם" אנחנו מגלים שבעצם אושר הוא אפשרות קיימת בחיינו ושמותר לנו לבקש לא רק חלק אלא את השלם שאנחנו.
4. בריאת מציאות חדשה ומאושרת – באמצעות בקשת ה"גם וגם" אנחנו בוראים בתודעה שלנו אפשרות חדשה ומהפכנית – גם בטחון וגם הנאה. אנחנו נפתחים לאפשרות חדשה קודם כל ברמת התודעה שלנו ומשם אנחנו פועלים ומאפשרים לעולם החיצוני להביא לנו את האיכויות החדשות והשלמות האלה.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
