מכירים את התחושה של "לא מגיע לי"?
כמו שקורה למשל כשאנחנו מאוד רוצים משהו בחיים אבל בפנים מרגישים שלא מגיע לנו באמת?
למשל אני מאוד רוצה שיאהבו אותי אבל בפנים מרגיש שלא מגיע לי באמת.
אני מאוד רוצה לחיות בשפע אבל בפנים אני מרגיש שלא מגיע לי באמת.
אני מאוד רוצה לחיות בבטחון, הנאה ואושר, אבל בפנים לא מרגיש שמגיע לי באמת.
אני מכיר את התחושה הזו ממש טוב.
והאמת, לא פגשתי עדיין אף אדם שאין לו את התחושה הזו של "לא מגיע לי".
במשך הרבה שנים ניסיתי להבין, לפתור, לטפל ולרפא את התפיסה או האמונה הזו בתוכי.
חשבתי שזו בעיה, שמשהו "תוקע" אותי.
שזה הרי לא הגיוני…אם אני רוצה אהבה, שפע, הנאה…למה בפנים אני לא מרגיש שזה באמת מגיע לי?
למה משהו בי מתנגד לכל דבר שהוא באמת "טוב"?
מה לא בסדר אצלי?
האם זה מה שקרה לי בילדות?
האם זו טראומה?
האם כל כך סבלתי כילד עד שהבנתי שכדאי לי להשאר קטן, מכווץ, מצומצם ולא לתפוס מקום?
יכול להיות.
יש אמת בהסתכלות הזו והיא מביאה חמלה ואהבה אל המקום הפגוע והכואב שבי.
אבל משהו עדיין מרגיש תקוע…לא שלם.
עד שהבנתי משהו.
הבנתי שהתחושה הזו של "לא מגיע לי" היא בכלל לא בעיה.
היא דווקא הכוונה מאוד מדוייקת, היא זקוקה רק למעט הסתכלות אוהבת כדי להיות שלמה באמת.
וההשלמה שראיתי היא זו:
זה לא מגיע לי. זה מגיע לכולם.
כמה פשוט…שום דבר לא באמת מגיע לי.
כמו שנהר אוהב לזרום, כמו שכל דבר בטבע נמצא בתנועה, התפתחות, התרחבות.
כך גם אנרגיית החיים שלנו, כך גם האהבה שבנו, מבקשת רק לגדול ולהתרחב.
וכשאני אומר זה מגיע "לי", משהו שם נתקע, נעצר, נהיה לא נעים.
אבל כשאני אומר…זה מגיע לכולם…פתאום הלב נפתח בלי מאמץ, אנרגיית החיים מתחילה לזרום בי.
זה כמו שאני אומר…זה מגיע לכולם דרכי…מגיע לי להיות כלי לשרת את האהבה עבור כולם.
אני גם מסכים עם עצמי, עם הכאב שלי, עם הכיווץ שלי…כי באמת זה לא מגיע לי.
וגם מאפשר לחיים ולאהבה לזרום דרכי…כי זה מגיע לכולם.
כשאני אומר את זה לעצמי, משהו עמוק בי נרגע, מרפה ומודה.
אני זה חלק מכולם והאושר הגדול ביותר הוא להיות נתינה, שפע, להזרים את האהבה דרכי הלאה והלאה לטובת כולם.
לשרת את האהבה והריפוי, זה העונג הכי גדול שלי.
בכל פעם שאני שוכח את זה, אני סובל מאוד.
אז אהבה?
זה לא מגיע לי, זה מגיע לכולם.
שפע?
זה לא מגיע לי, זה מגיע לכולם.
אושר?
זה לא מגיע לי, זה מגיע לכולם.
שלווה?
זה לא מגיע לי, זה מגיע לכולם.
ולהיות נתינה?
זה בעצם כבר האהבה, השפע, האושר והשלווה הכי גדולה.
כשאנחנו מנסים להשיג משהו ומרגישים תקועים, זה אומר שמשהו בגישה הבסיסית שלנו לא מדוייק.
יש היום הרבה מאוד דיבור על שינוי אמונות, תכנות התת מודע וכדומה.
נסיון כוחני לשנות את צורת האמונה והחשיבה שלנו מתוך הנחה שמדובר ב"תקלה" שצריך לתקן.
מה שראיתי בתוכי הוא שאין צורך לשנות שום דבר בכח.
נדרשת רק מעט הסתכלות אוהבת כדי לראות שהכל בנו ממש מדוייק וזקוק רק להשלמה.
השלמה שהיא אוהבת.
ואהבה מיישרת את הכל.
אהבה משלימה הכל ומביאה שלווה, חופש ותחושת עונג ומשמעות אמיתית.
וכך גם לגבי המקום הכל כך מכווץ שבי, שבנו, שבכולנו.
זה שמרגיש שלא מגיע לו, שהוא לא ראוי…ומרגיש כך כי הוא חכם.
כי עמוק בפנים כולנו רוצים להיות נתינה, כולנו יכולים להרגיש אושר רק כשאנו שופעים.
וכדי לשפוע אנו זקוקים רק להזכרות, רק להשלמה טבעית ואוהבת של מי שאנחנו כבר עכשיו…הבקשה לתת.
אני מאוד שמח שזכיתי לגלות את הזוית המרפאה הזו בתוכי.
מאוד מודה על הזכות לשרת את האהבה והריפוי עבור כולנו.
תודה 🙂
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
