חוסר ביטחון עצמי בזוגיות | חוסר ביטחון עצמי עם בן זוג
במבט לאחור, כל מה שהפריע לי כל החיים היה חוסר בטחון עצמי. חוסר בטחון עצמי כילד שפוחד להיות דחוי, שפוחד להביע את עצמו, את הרגשות שלו. ילד שמתחבא אפילו מעצמו, מסתתר, בורח וגונב בסתר כדי להרגיש טיפת חופש וערך.
חוסר בטחון עצמי כנער שחושב שהוא לא מספיק יפה, לא מספיק מעניין, לא מספיק מושך. נער שמחביא את הרגשות שלו במקלט כל כך אטום שאפילו הוא לא יודע מה יש שם. חוסר בטחון עצמי כאדם בוגר שמרגיש לא מספיק ראוי לאהבה, לאישור, לחברות, להיות ביחד. אדם שחי ועושה אבל בפנים פוחד להודות בתחושת האפסיות והעליבות שלו.
לפני שממשיכים, הנה הסבר קצר על בטחון עצמי, החשיבות והדרך לפתח אותו
להרגיש בטחון עצמי, זה הצורך הבסיסי של כולנו
להרגיש בטחון עצמי – לבטח בעצמי, להרגיש בטוח, שיהיה לנו את היציבות הפנימית הזו שלא נשברת, שלא קורסת, שלא נאבדת, קופאת, מתרוקנת, או נחרדת מול אנשים, מפגשים, אתגרים, מצבים מביכים, מצבים מפחידים, לא ידועים.
אנחנו כל כך רוצים (ובצדק) את התחושה הזו שיש לי מילוי, שיש לי אותי, שאני שווה שיראו אותי, שירצו אותי, שיאהבו אותי, שיקשיבו לי, שאני שלם עם עצם, בטוח..בטוח בעצמי.
זה מעניין לראות שבעצם כל הרגשות שקשה לנו איתם הם במהותם חוסר בטחון עצמי:
הפחד הוא חוסר בטחון עצמי.
חרדה היא חוסר בטחון עצמי.
ביקורת והאשמה עצמית גם היא חוסר בטחון עצמי.
ביקורת והשאמה כלפי אחרים גם היא חוסר בטחון עצמי.
גם דכאון הוא חוסר בטחון עצמי, הוא חוסר אמון בעצמנו, ברגשות שלנו, בזה שאנחנו שווים, ראויים, אהובים, יכולים.
גם אלימות, זעם, תסכול, בלבול, יאוש, בדידות וכל דבר אחר שמפריע לנו הוא בעצם חוסר בטחון עצמי.
אין ספק שהבטחון עצמי חסר
אבל מה זה בטחון? מה זה הדבר הזה שאנחנו כל כך צריכים ומחפשים?
זה לא הסבר, זו לא תאוריה. זה גם לא מרגיש כמו משהו שיכול לבוא מבחוץ.
אפילו אם אלפי אנשים יגידו לי משהו טוב לגבי עצמי, אפילו אם כולם יחשבו עלי משהו מסויים, אני עדיין ארגיש חוסר בבטחון עצמי.
אז מה זה הבטחון הזה?
זה משהו פנימי, משהו בהתייחסות שלי לעצמי.
משהו כמו…ילד.
ילד שצריך להרגיש שבבית תמיד יש לו גב.
שלא משנה מה יקרה לאותו ילד בחוץ, בפנים תמיד ידע שמחכה לו קול אוהב, אמיתי, תומך, כן לגמרי.
ממש כמו…הורה (הורה מהסוג הטוב, האוהב והמשרה בטחון).
אז בטחון עצמי זה כמו מצב של ילד שיש לו הורה אוהב, נוכח, אנושי, תומך ומשרה בטחון לגמרי.
וחוסר בטחון זה כמו ילד שאין לו הורה אוהב, נוכח, אנושי, תומך ומשרה בטחון לגמרי. ילד שבמקום הורה קשוב ואוהב יש לו קולות של אשמה, של ביטול עצמי, של אלימות עצמית, של זעם, תסכול, חרדה, התעלמות ואינסוף ביקורת עצמית.
החוסר הזה בבטחון עצמי, הוא לגמרי אמיתי. הוא לגמרי בא לידי ביטוי בכל דבר שאנו חושבים, עושים ומרגישים ובכל סוג של יחסים שיש לנו בבית, בזוגיות ובעבודה.
בכל יחסים, בכל דבר ועניין.
אפילו בחלומות שלנו, אפילו בדרך בה אנחנו הולכים, נושמים ומדברים הבטחון העצמי או החוסר שלו, מורגשים מאוד.
אז מה הוא מבקש החוסר הזה שלנו בבטחון עצמי?
ממש כמו ילד שפוחד, ילד שמרגיש חסר בטחון, הוא מבקש שנתייחס אליו (או שנלמד להתייחס אליו) באהבה, שנהיה החברים הכי טובים שלו, שנהיה לו כמו הורים אוהבים לגמרי.
הוא לא מבקש שנפתור אותו, ש"נטפל" בו, שניקח אותו למורה רוחני או לסדנה שבה נלמד איך להפסיק להרגיש אותו, גם לא שנדחיק אותו, לא שנתעלם ממנו או "נתגבר" עליו.
לא, הוא מבקש רק אהבה, רק שניגש אליו בכנות, ברוך, באהבה…שניזכר בפשטות שהחוסר הזה הוא בכלל…אני.
זה לא איזה טפיל שנדבק אליי החוסר הזה, הוא שלי, הוא אני.
להזכר שאני הוא זה שצריך את היחס הכי אוהב, הכי כן והכי בוטח שלי ושזה הכי חשוב לי בעולם לפני ותוך כדי הכל.
הנה רעיון מוזר: לבטוח בחוסר הבטחון שלי.
איך זה נשמע?
לי זה נשמע לגמרי הגיוני.
כשאני בוטח בחוסר הבטחון שלי…מאמין לו לגמרי, נותן אמון מלא בכך שהוא אמיתי, שהוא זקוק לאהבה, שהוא חכם וצודק בצורך הזה שלו, כשאני מכבד אותו באמת ונזכר שהוא זה בעצם אני ושאני לא נפרד ממנו כלל, שאני אחד, אז אני מתחיל להרגיש בטחון עצמי אמיתי.
למה?
כי כל מה שאני עושה לו, כל דרך שבה אני מתייחס אליו (לחוסר הבטחון העצמי שלי), אני עושה לעצמי.
למה?
כי אני הוא החוסר הזה, הצורך הזה, הבקשה הזו לקבל אהבה ללא תנאים, ממש כמו הורה אוהב שרואה ואוהב את כל מה שאני.
וכל המסע הזה הוא בכלל רק כדי להזכר…להזכר במה שהשכחתי מעצמי כילד כדי לא לכאוב ולא להפגע יותר.
להיזכר שאני זה הצורך הזה, הקול החסר בטחון הזה.
ואין שום פער ביני לביני, אין שום הפרדה, אין שום קיר שחוצץ ביני לבין האהבה שאני.
ואני אחד, שלם, אוהב ללא גבולות.
ואין שום דבר שאני צריך לעשות לעצמי כדי להיות מאושר ובטוח.
רק להזכר.
וזה כבר ים של בטחון.
להאמין לעצמי זה לבטוח בעצמי
עם הזמן אני שם לב יותר ויותר איך כל קושי בחיים שלי קשור בקשר הדוק לחוסר בטחון עצמי.
איך כל חרדה, פחד, קנאה, בושה, מועקה, בלבול, בדידות, זעם ותסכול שאני מרגיש קשורים ונובעים מחוסר הבטחון העצמי שלי.
חוסר שאני מכיר כל כך טוב, שגדלתי איתו, מתוכו, בתוכו.
כשגדלים כילדים בסביבה ביקורתית, קשה, מאיימת, מתעלמת, מבטלת ודורשת שינוי ללא הפסק, זה כל כך קשה להאמין לעצמנו, לרגשות שלנו, לקול הפנימי שלנו.
להאמין שמה שאנחנו מרגישים הוא נכון, הוא ראוי להשמע, להראות, להיות אהוב, להיות מכובד ולקבל יחס מלא, אמיתי ואוהב.
זה כל כך קשה להאמין שמה שאני מרגיש עמוק בפנים זה באמת צודק, זה באמת חשוב, זו באמת האמת שלי ושהיא ראוייה למקום משלה.
יש כל כך הרבה קולות שמטילים ספק, מספרים שהאמת היא לא מה שאני מרגיש, שמה שאני מרגיש זה "שטויות", "לא בוגר", "לא מודע", "לא רוחני", "לא מספיק טוב", "הרבה יותר טפשי ומגונה ממה שאחרים מרגישים" ועוד ועוד…
אני רואה את זה לא רק אצלי.
אני רואה את זה אצל הרבה מאוד אנשים שאני פוגש – אותו כאב פנימי עמוק.
כאב של ילד או ילדה שקיבלו יחס מבטל, מקטין, מזלזל…"תפסיקי עם השטויות שלך..", "מה יש לך לפחד עכשיו…", "תתגבר, תחייך, תעשה שיהיה נעים לכולם…".
כל האמירות האלה ועוד אמירות הרבה יותר קשות ואלימות, שנאמרו לא בכוונה, לא כדי לפגוע, לא כדי לזרוע כאב לב, לא במודע, עשו בדיוק את זה.
הכאיבו, הקטינו, כיווצו, רמסו ופגעו.
אבל יותר מהכל הן זרעו אשמה בתוכנו.
אשמה של ילד שלוקח על עצמו את הכאב והבושה, את ההבנה שמי שהוא זה רע, זה דוחה, זה "שטויות", זה לא ראוי להקשבה, כבוד ואהבה.
והילד או הילדה נושאים את זה בבטן שלהם, בחזה שלהם שנים על גבי שנים בחיים הבוגרים.
וכל זה נכתב לא כדי להתלונן, לא כדי להסתגר או לחפש תרוצים להיות "שליליים".
ההפך, זה נכתב כדי לכבד, כדי להאמין, לתת אמון ולבטוח בעצמנו, לתת לעצמנו את אותו בטחון עצמי שאנו כל כך צריכים.
לכבד את הכאב שלנו, את הפחד והכיווץ שלנו
להאמין לעצמנו שיש לנו סיבה מוצדקת לחלוטין לפחד, להרגיש קושי מול מצבים שונים, להיות בטראומה ולכאוב או במילים אחרות – לעמוד לצידנו דווקא במקומות הקשים שבהם אנו רגילים לגנות ולשפוט את עצמנו.
בטחון עצמי זה לתת אמון מחודש בלב שלנו, במי שאנחנו כבר עכשיו ובצורך שלנו באהבה ובטחון.
ולבטוח…לבטוח באמת ולחלוטין באינטלגנציה האוהבת והקיומית שבנו שתמיד מגנה עלינו, ששומרת מכל משמר על הלב הזה שלא יפגע, שלא יירמס שוב, של יינטש כמו בילדות גם אם זה במחיר של חרדה, של ביטול עצמי, של קפאון משתק.
להאמין לעצמנו כדי שלא נתייחס לעצמנו כפי שהתייחסו אלינו בילדות, כאותו הורה מבטל, מאשים ומזלזל שגם היום נשמע בתוכנו כקול של ביקורת, ביטול עצמי ומלחמה וזלזול ברגשות שלנו עצמנו מול החיים.
וכדי להפתח, כדי להעיז לחיות, כדי לצאת למסע חדש ומלא הגשמה ואהבה, הלב הזה זקוק בדיוק לזה…שנאמין לו, שנבטח בו כבר עכשיו, שנראה שהוא מעולם לא טעה.
לא טעה גם כשהתכווץ, ברח, הסתגר וכעס.
לא טעה גם כשנבהל, נסגר וסיפר לעצמו שהוא לא טוב, שהוא דוחה, לא ראוי לאהבה.
לא טעה גם כשסרב לשתף פעולה, להאמין במשהו טוב או לרצות מישהו.
לא טועה גם עכשיו כשהוא פוחד, כואב ומבקש הקשבה ואהבה.
וכך באמון הזה, דווקא בבטחון העצמי הזה, הריפוי מתרחש בי, בנו, בכולנו.
באפשרות המפתיעה הזו לבטוח דווקא בכאב, בקושי ובפחד, מתגלה נבט חדש ורענן של בטחון, בהירות ואהבה.
בטחון נעים, כזה שאפשר לנוח בו, כזה שממלא את המפרשים הפנימיים ברוח, באמון, בכח, בעוצמה אוהבת ומאפשרת.
מסר של אמון – לא משנה מה אמרו לך
לא משנה מה אמרו לך.
לא משנה מה סיפרו לך.
לא משנה איך קיטלגו או הגדירו אותך.
לא משנה מה ההורים שלך אמרו לך שאתה יכול או לא יכול.
לא משנה מה אומרים הקולות הפוחדים והמפחידים בראש שלך.
לא משנה כמה הקטינו, גינו, ביקרו, האשימו וביטלו אותך.
לא משנה מה סיפרו לך שאתה צריך, אמור או חייב לעשות.
לא משנה מה אמרו לך שאסור לך, שאין לך זכות לבקש לעצמך.
לא משנה כמה פעמים התייאשת, ויתרת, נשברת וברחת.
לא משנה כלום.
אני מאמין בך כבר עכשיו.
מאמין לך.
יש לך סיבה מוצדקת וחכמה לגמרי להרגיש את כל מה שאתה מרגיש.
אני בוטח בך לחלוטין.
מאמין לגמרי בלב שלך, באנושיות הלא מושלמת שלך, שאתה טוב, שאתה חכם, אתה אוהב, אתה צודק, שאתה לומד ומגלה בדרך שלך.
אתה עושה כל מה שאתה יכול בתנאים לא קלים, התחלת ממקום קשה, דל באהבה ובהזנה, כמו פרח שנפל על קרגע סלעית וקשה ומגלה אינספור כשרונות מיוחדים כדי לשרוד ולפרוח.
אתה נאמן לגמרי לעצמך כבר עכשיו ותמיד היית, גם כשברחת ולא ידעת איך להישאר.
ואתה, ממש כפי שאתה עכשיו, ראוי לכל האהבה וההערכה שבעולם.
והלב שלך הוא אור, הוא מתרחב מרגע לרגע, הוא לא מוותר, לא יוותר לעולם על השלמות שלך, על החופש שלך להיות עצמך, להיות מוגשם, חי, שמח, מאוהב ומאושר.
כל הכאב, הפחד והקושי שאתה פוגש הם רק הלב שלך, האור שאתה שמתרחב ומבקש להאיר את כל מה שננטש, שנדחק, שלא זכה לאישור ואהבה ועכשיו זה עולה ומתגלה.
אתה עולה ומתגלה בכל רגע.
וזה הכל מסע של ריפוי, אתה הריפוי, אתה הריפוי הכי אוהב, הכי מדהים, הכי מיסתורי והכי מרגש שיש.
ואני בטוח בך לחלוטין, במי שאתה, הלב שאתה, הגוף והנפש שאתה.
הילד והבוגר שאתה, הרך והקשה שאתה, האור והצל שאתה.
מאמין לך שכל הרגשות והצרכים שלך הם חשובים, הם קדושים, הם מוצדקים, הם הכי ראויים לאישור ואהבה.
כל הרגשות שלך, גם אלה שפוחדים ומסתתרים עכשיו באפילה מחשש שיתגלו ויזכו לגינוי כואב.
גם בהם אני נותן אמון מלא.
וגם בצורך לגונן ולהסתיר אותם.
בוטח בך, בכל צבעי נשמתך, בכל תנועה פנימית, בכל רגע, בכל נשימה.
קטע וידאו עם מסר של אמון ובטחון עצמי מלב היער של ברזיל
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
2 תגובות
מדהים
תודה רבה
תוזה רבה 🙂