מי מאתנו לא מכיר את חוסר הבטחון, התסכול, העצבות והלחץ הנפשי שמגיע עם רגשות אשמה ותחושת אשמה?
רגשות אשמה נובעים מהביקורת והשיפוטיות שלנו כלפי עצמנו. אף אחד אחר לא יכול לגרום לנו לרגשות אשמה, מבלי שאנחנו עצמנו נשפוט ונבקר את עצמנו.
למעשה, כל הביקורת העצמית שלנו, כל אותם דברים שאנו מלקים, שופטים, מודדים ומאשימים את עצמנו בהם – הם למעשה תנאים שאנו מציבים לעצמנו.
תנאים למה? תנאים לאהבה עצמית.
הבנת התנאים שאנחנו מציבים לעצמנו והכרה במניעים שלנו לביקורת ושיפוטיות עצמית, מאפשרים להשתחרר מכאב והסבל של רגשות אשמה ותחושת אשמה.
ביקורת ושיפוטיות עצמית היא חלק בלתי נפרד מחיינו ובמידה מסויימת, כל עוד זה לא הופך לעניין כרוני וקבוע, זה בסדר.
אבל במקרים רבים, כמו במקרה האישי שמתוכו גדלתי, ביקורת ושיפוטיות עצמית הפכה להיות מקור לכאב נפשי עצום, חוסר בטחון, רגשות אשמה קבועים ומייסרים ותסכול.
בחיי פגשתי לא מעט אנשים שסיפרו לי שהם לא מפסיקים לשפוט ולבקר את עצמם כמעט על כל דבר עד כדי כך שהחשק שלהם לחיות ושמחת החיים שלהם כמעט נעלמו לגמרי והם חיים בתחושה אפורה, קשה, חסרת בטחון, חרדתית ודכאונית ובתחושה שהם לא שווים כלום.
אבל למה אנחנו מבקרים ושופטים את עצמנו?
למעשה, ביקורת ושיפוטיות עצמית הם הנסיון הלא מודע שלנו להשתפר, להיות "טובים" יותר וראויים סוף סוף לאהבה ואישור שכל כך נחוצים לנו כדי להרגיש בטחון (ומי לא רוצה להרגיש בטחון…?).
בתור ילדים, כשאנו גדלים בבית קשה, ביקורתי, מתעלם או אלים פיזית או נפשית, אנו לומדים שאנחנו לא מספיק טובים, שאין מקום לרגשות ולצרכים הטבעיים שלנו, ולא מספיק ראויים לאישור, חיבה ואהבה מצד ההורים שלנו.
אפילו אם גדלנו בבית שבו לכאורה "הכל בסדר יחסית", לרוב כשאני עושה עם אנשים תהליך של הזכרות בתחושות הילדות, אנחנו מגלים שם הרבה רגעים של בדידות, של תחושת חוסר סיפוק או ניתוק וחוויות שילד יכול בקלות לפרש אותן כ"ההורים שלי לא באמת רוצים בחברתי, לא באמת מרוצים ממני".
במצב כזה, כילדים, אנו חשים חרדה קיומית עמוקה (כי ילד תלוי לגמרי בהורים שלו) ומאמצים דפוסים של ביקורת ושיפוטיות עצמית שמטרתם הלא מודעת (כלומר מבלי שנהיה מודעים לכך באופן מלא) היא לגרום לנו להיות "בסדר", להיות, להרגיש ולהתנהג באופן כזה שיזכה אותנו במעט אישור, אהבה ובטחון מצד הורינו.
עם זאת, לרוב, התנאים לאישור ואהבה שהוצבו לנו מצד הורינו והמציאות שבה חיינו בילדות (מבלי להאשים את ההורים כמובן שעשו את מה שיכלו לעשות באותו הזמן) היו בלתי אפשריים עבורנו.
וכזו היא לרוב גם הביקורת העצמית שלנו – בור ללא תחתית
יש הבנה פנימית שלרוב נשארת נעלמת מהעין ובקריאה ראשונה יכולה לעורר פליאה או התנגדות.
וההבנה היא זו: כל דבר בנו – כל רגש, מחשבה, ביקורת עצמית או שיפוטיות עצמית, הוא ביטוי של אהבה עצמית טהורה, של הרצון שלנו להבטיח את ההשרדות והשגשוג שלנו בחיים.
אנחנו מבקרים ושופטים את עצמנו ללא הרף מכיוון שאנחנו מופעלים על ידי אותה טראומת ילדות מתמשכת, אותה תחושה שאנחנו חייבים לבקר, לשפוט ולהלקות את עצמנו כדי להיות ראויים למעט אהבה, אישור ובטחון.
אבל למה אנחנו עושים את זה? כי זו הדרך היחידה שבה למדנו לנסות לספק לעצמנו מעט אהבה, אישור ובטחון.
כלומר, למרות שהביקורת והשיפוטיות העצמית שלנו מביאות לנו הרבה סבל וייסורים, הכוונה והמוטיבציה המקורית שלנו היא להגיע למצב אוהב, בטוח ומאושר יותר ע"י אותה ביקורת עצמית.
או במילים אחרות – למרות שעל פני השטח זה לא נראה כך בכלל ולמרות שרובנו היינו מוכנים להפטר מהקול הביקורתי בראש שלנו (ואולי אפילו לשלם הרבה כסף כדי להפטר ממנו…), אנו למעשה מציבים תנאים לאהבה העצמית שלנו – מבקרים ושופטים את עצמנו רק כי אנחנו אוהבים את עצמנו ורוצים בטובתנו. אהבה כואבת שכזו…
ממה נובע הסבל והקושי בביקורת ושיפוטיות עצמית?
הסבל והקושי שלנו נובע רק מכך שאנו מבקרים ושופטים את עצמנו באופן אוטומטי ולא מודע ולא שמים לב למניע האמיתי והאוהב שלנו ולכן נדמה לנו שאנחנו האוייבים של עצמנו, שהביקורת והשיפוטיות בראש שלנו הם קולות זרים, עוינים, רעים ופוגעים שפועלים נגדנו ולכן כל הנסיונות שלנו להשיג אישור ובטחון באמצעות ביקורת ושיפוטיות עצמית הופכים לכאב, חוסר סיפוק, צער, חוסר בטחון וחרדה.
או במילים אחרות: ללא הקשבה עמוקה לרגשות ולצרכים הנפשיים שלנו, הדרך שלנו אל הגיהנום הפרטי שלנו רצופה בכוונות טובות ואוהבות.
כדי להבין את הנקודה הזו לעומק ובאופן מציאותי וחווייתי, אני מזמין אותכם לעשות תרגיל פשוט. מטרת התרגיל היא גילוי או הזכרות באהבה העצמית שקיימת בך כבר כעת, ע"י היכרות עם הביקורת העצמית שלך והבנת התנאים שלך לאהבה עצמית.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
2 תגובות
שאלה:
נגיד ועברתי התעללות רגשית קשה, שהפכה אותי ל"צל", לכעין כלי של הסביבה. האם הדרך שלי לבקר את עצמי ללא הרף, הוא כדי לאהוב את עצמי, או כדי להימנע ממושא ההתעללות שוב ושוב.
שהרי מדוע התעללו בי אם איני דפוק מעצם היותי?
תודה
שלום איציק.
כדי להבין מדוע אתה מבקר את עצמך ללא הרף, כדאי לשאול קודם כל, מה יקרה אם תאמין לביקורת שלך?
מה יקרה אם תתמסר לגמרי לקולות הביקורתיים שלך? איזו תועלת רגשית תצמח מזה?
ברוב המקרים, הקולות הביקורתיים שלנו מנסים לשמור אותנו ממשהו שנתפס כסכנה – נידוי חברתי, פגיעה רגשית, נטישה וכדומה.
גלה איך הקול הביקורתי שלך מנסה להגן עליך מפגיעה ונטישה וכך תראה שזהו קול אוהב. אוהב אבל לא מודע. אוהב ויחד עם זאת, ממש כמו ילד, זקוק להקשבה אוהבת מצידך
ואישור לעצם קיומו כדי להפוך לנעים באמת עבורך.