הכחשה היא לא תמיד גלויה לעיין…הרי זה טבעה – להכחיש. להכחיש אפילו את קיומה שלה.
כשאני מסתכל על החיים שלי מתוך תחושה של דאגה או חרדה, נראה שיש המון דברים שמפריעים לי וגורמים חוסר שקט – יחסים עם אנשים, מה שלא הספקתי, מה שכבר לא אספיק, הסביבה, כסף, הגוף שמשתנה, המחשבות, חוסר בהירות, חוסר בטחון, בלבול, הזמן שעובר ועוד.
על פניו נראה שיש כל כך הרבה דברים, אבל כשאני מבקש להקשיב לעצמי ממקום יותר עמוק, אני רואה שיש רק דבר אחד שבאמת מפריע לי בחיים – ההכחשה שלי.
כשאני שואל ומקשיב ברגישות ובעדינות לעצמי, אני רואה שהדבר היחיד שאי פעם גרם לי לחוויות של חרדה, בדידות, תקיעות, ניתוק רגשי, מחשבות טורדניות, בלבול, התפזרות וחוסר בהירות הוא הכחשה של הרגשות והצרכים הנפשיים הטבעיים שלי.
צרכים כמו אישור, קרבה, בטחון ותחושה של ביחד או במילים אחרות…אהבה.
מהי הכחשה?
הכחשה היא ההעדרות שלנו, היא חוסר הנוכחות וחוסר המודעות שלנו בתוך עצמנו, בתוך הגוף שלנו, בתוך הרגשות שלנו והצרכים הנפשיים הבסיסיים שלנו – הצורך בבטחון, בקרבה ובאישור או במילים אחרות – הצורך הבלתי פוסק שלנו באהבה.
הכחשה היא תוצאה של סיפור שלמדנו לספר לעצמנו בילדות כדי לשרוד ולהגן על עצמנו מפגיעה וכאב ולמען האמת היא סיפור די פשוט אבל מכיוון שהתחלנו לספר את הסיפור הזה בגיל כל כך מוקדם, הסיפור הזה נעשה מושרש ומאוד אוטומטי בתוכנו.
סיפור ההכחשה מספר בפשטות שרגשות או צרכים רגשיים מסויימים, הם פשוט לא אני.
סיפור שכיום, אנחנו לרוב בכלל לא שמים לב אליו והוא שזור בעולם המחשבות והרעיונות שלנו והפך להרגל קבוע.
למה? ככה.
למה אנחנו מכחישים ואיך אנחנו עושים את זה?
למה? ככה.
כי אסור להרגיש את זה, אסור להודות בזה ואסור להראות את זה. אסור להרגיש או להודות בכל רגש או צורך שנתפס כ"חולשה" או "פגיעות" ובעצם בכל מה שלמדנו בילדות שלא ראוי לאישור, אהבה וקרבה.
זה מה שלמדנו ורק ככה הבנו בילדות שאפשר לשרוד, להגן על עצמנו מפגיעה וכאב ולזכות באישור ואהבה מאחרים – רק על ידי הכחשה של רגשותינו.
זה מה שראינו את ההורים שלנו עושים ואת כל מי שהיה סביבנו ולא הייתה לנו דוגמה או דרך אחרת. אנחנו לא אשמים בכך.
ואגב זה לא היה נעים או קל עבורנו להכחיש את הרגשות שלנו, זה גרם לנו הרבה מתח וצער בילדות וממשיך לגרום גם כיום. אבל מה יכול לעשות ילד מול מצב שבו אין מקום לכל הרגשות, הבקשות והצרכים שלו?
כילדים היינו חייבים לשרוד ושרדנו על ידי הכחשה. זו הייתה מערכת ההגנה הזמינה והיעילה ביותר שיכלנו להמציא כילדים מתוך אהבה לעצמנו.
איך אנחנו מכחישים?
הכחשה היא סיפור די פשוט. פשוט אבל מאוד מכאיב כשלא שמים לב אליו.
סיפור שאומר בפשטות – זה לא אני!
כילדים אנחנו לומדים להעמיד פנים שלא כואב לנו, שלא מפחיד לנו, שאנחנו לא זקוקים לאהבה או למשהו אחר כי כבר למדנו שלצפות זה להתאכזב ולהראות צורך זה להפגע.
מתוך העלבון והכאב שספגנו בליבנו הילדי והרך, צמחו מחשבות מגוננות של הכחשה:
"אז לא, לא צריך טובות של אף אחד…"
"אני לא אראה להם שאני חלש…"
"הם לא יראו אותי פוחד…"
"אני אסתדר לבד, לא אכפת לי מאף אחד…"
מתוך אותו מקום עמוק, פגוע ונעלב שבנו, אנחנו פשוט מעמידים פנים שאנחנו לא זקוקים לאף אחד ומספרים לעצמנו סיפור פשוט – זה לא אני.
פחד? זה לא אני.
עצבות? זה לא אני.
עלבון? זה לא אני.
תחושת חוסר אונים? זה לא אני.
יאוש? זה לא אני.
נזקקות? זה לא אני.
צורך באהבה? זה לא אני.
כאב? זה לא אני.
מה פתאום! זה לא אני. אני זה חזק, אני זה עצמאי, אני זה לא צריך טובות מאף אחד…
אני זה אחד שיכול לספר עד אינסוף מה לא בסדר באחרים, אבל אני? אני בסדר גמור. זוהי הגישה של ההכחשה וגיליתי שהיא מכאיבה לי מאוד כשאני לא שם לב אליה.
ואותו דבר קורה לגבי ארועים רגשיים לא נעימים, רק ששם סיפור ההכחשה הוא "זה לא קרה".
נפגעתי? זה לא קרה.
נעלבתי? זה לא קרה.
נבהלתי? זה לא קרה.
נלחצתי וטעיתי? זה לא קרה.
פעלתי בפזיזות מתוך חרדה? זה לא קרה.
השפילו אותי ופגעו בי? זה לא קרה.
הרגשתי מנודה ולא שייך? זה לא קרה.
התנהגתי באופן שנראה לי לא הגיוני או שפוי? זה לא קרה.
ביקשתי משהו ולא נענתי? זה לא קרה.
פגעתי במישהו ועכשיו אני מרגיש אשם? זה לא קרה.
התיאשתי ולא ידעתי מה לעשות? זה לא קרה.
פגעתי באנשים הכי קרובים אלי? זה לא קרה.
וכן הלאה וכן הלאה…
וזה נכון, לא כולנו מכחישים כל הזמן ולא בכל מצב, אבל עוד לא פגשתי אדם שלא היה שרוי במצב כזה או אחר של הכחשה לגבי הרגשות והצרכים הרגשיים שלו וכל אחד מאתנו נושא את הכאב הזה בתחומים שונים בחייו.
הכחשה, יש לה אינסוף צורות ופנים.
לפעמים הכחשה של שנים הופכת לנתק רגשי מכאיב. אני פוגש אנשים רבים שלא ממש יודעים מה הם מרגישים. הרגש שלנו הפך להיות משהו מיסתורי ואפל כמו חידה לא ברורה או מפלצת מסתורית.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
2 תגובות
אלי יקר שלום! יש לי גן ילדים והייתי רוצה ליישם את הכלים שלך בגן. האם וכיצד זה אפשרי? תודה רבה על הלמידה
ה ממך
שלום לך, את מוזמנת לפנות אלי באופן אישי בטלפון 052-2263761.