הסוד הנעים והמשחרר שמתגלה מתוך הקשבה כנה לרגשות

במשך שנים רבות עברתי דרך מצבים רגשיים קשים של דכאון, תסכול, כעס, עצבנות, דאגה, חרדה ותחושה של חוסר אונים מול עצמי ומול מערכות יחסים שהייתי בהן. במשך שנים ניסיתי לפתור את הקשיים שלי על ידי התעלמות, הכחשה, תרגולים רוחניים, מדיטציה ונסיון להבין מה לא בסדר אצלי.

גם כיום אני חווה לעיתים קרובות מצבים רגשיים לא קלים, אבל ההתייחסות שלי לעצמי כיום שונה מאוד מבעבר. אחד הדברים ששינו וממשיכים לשנות את ההתייחסות שלי לעצמי ואל החיים ומאפשרים לי ללמוד להינות מכל מצבי החיים שאני נמצא בהם היא הקשבה כנה לרגשות שלי.

כמובן שהקשבה כנה לרגשות שלי היא תהליך של למידה, אפשר לומר שזה תהליך למידה שנמשך כל החיים. אבל הלמידה הזו היא תהליך מעניין, מסקרן, נעים,מרפא ואוהב שמחבר אותי לילד הפנימי, לשמחת חיים טבעית והוא הרבה פעמים מרגיש קל כמו משחק גם אם בהתחלה זה נשמע או מרגיש קשה.

כשאני לומד להקשיב בכנות לרגשות שלי אני מגלה בכל פעם מחדש שכל הרגשות שלי הם מורים שלי, הם כמו שליחים של הטבע הפנימי העמוק שלי שנועדו להזכיר לי אמת פשוטה שמביאה ריפוי עמוק, משחרר ואוהב לכל מה שאני חווה.

לכל מטבע יש שני צדדים

האמת הפשוטה והמשחררת שכל הרגשות שלי מזכירים לי היא זו: לכל מטבע יש שני צדדים.
מה זה אומר? זה אומר בפשטות שלכל מה שאני חווה, לכל רעיון, תפיסה, מחשבה או דעה שיש לני, יש שני צדדים ורק כשאני מכיר בשני הצדדים שלי, או במילים אחרות מסכים לראות ולהרגיש את שני הצדדים של החוויה שלי, אני מרגיש שלם, נינוח, אוהב ומאושר ורואה ללא מאמץ את ההגיון הטבעי והפשוט בכל מה שקורה לי.

לדוגמה:
אם אני חושב ומרגיש שאני "בסדר" בתחום מסויים של חיי, אני בוודאי גם חושב ומרגיש שאני "לא בסדר" בתחום הזה. למה?
מכיוון שכל מושג או רעיון שיש לי לגבי עצמי הוא תמיד יחסי, הוא לא יכול להתקיים לבד.
כמו שאור לא מתקיים בלי חושך, כמו ששאיפה לא מתקיימת בלי נשיפה, כמו שלמעלה לא מתקיים בלי למטה וכמו שפלוס לא מתקיים בלי מינוס וימין לא מתקיים בלי שמאל. כל המושגים, התפיסות והדעות שיש לנו לגבי עצמנו הם יחסיים ולכן גם כל הרגשות שבאים מתוך הדימוי העצמי שלנו הם תוצרים של תפיסה יחסית.

באופן טבעי ופשוט, כל החיים, אנחנו וכל מה שחי, מתהווה ונוצר מתוך ריקוד אינסופי בין הניגודים האנרגטיים של הטבע – יין ויאנג, קור וחום, גאות ושפל, יום ולילה וכו'. לכן, בכל רגע נתון שבו אנו חושבים על עצמנו או עסוקים  ברעיון, תפיסה או דימוי עצמי כלשהו, אנו נמצאים במצב שבו יש שני צדדים רגשיים וחוויתיים לכל חוויה שלנו גם אם אנו לא מודעים לכך.

מה זה אומר "בסדר" או "לא בסדר"? הדימוי העצמי שלנו מבוסס על תפיסות שהמקור של רובן הוא בילדות. אנו יכולים להרגיש נפלא או נורא בהתאם לדימוי העצמי שלנו בתחומים שונים של החיים (איזה אדם אני? איזה חבר אני? איזה ילד אני? איזה עובד אני? איזה בן או בת זוג אני? איזה אדם אני ביחס לחברה שבה אני חי? ועוד…).
זהו סוד גלוי שדימוי עצמי נמוך ללא תהליך של מודעות והכרה ברגשות שלנו יכול להוביל בקלות לחרדה, דכאון, תסכול, חוסר בטחון, מחשבות טורדניות, התקפי זעם, התמכרויות ועוד שלל של תופעות לא נעימות בחיינו.

בפשטות אפשר לומר שאם יש לי רעיון של "בסדר" לגבי עצמי בתחום כל שהו של החיים, אני מאשר אותו, אני מסכים לחוות אותו ואני מסכים לאהוב את עצמי במקום הזה. אותו הדבר תקף לגבי "לא בסדר", במקום שאני רואה אותו כ"לא בסדר" יש לי התנגדות ואני מנסה להמנע ממנו, להתכחש אליו, לשנות אותו או פשוט לא להרגיש אותו למרות שהוא קיים בי.

והאמת הפשוטה היא שאנו תמיד מרגישים בסדר ולא בסדר בו זמנית וזו רק תנועה של גל, מחזוריות של גל שמתרחשת בנו אבל שתי התפיסות – בסדר ולא בסדר, תמיד קיימות בנו בו זמנית והכרה מעשית וחווייתית באמת הזו עושה בשבילי את ההבדל בין סבל לאושר.

מה זה להיות מאושר?

רובנו גדלנו על התפיסה שאושר הוא מצב של "חיוביות", מצב שבו יש רגשות "חיוביים" של שמחה ושל אופוטימיות ואין בו רגשות "שליליים" כמו פחד, עצב ואשמה. כלומר רובנו רואים אושר כמצב מלאכותי ובלתי אפשרי שבו למטבע יש רק צד אחד והאמת היא שזה די עצוב להסתכל על אושר כמצב שבו יש מקום רק לחלק קטן מאוד מהרגשות האנושיים שלנו.

באופן אישי אני יכול לומר בלב שלם שהרגעים היחידים שבהם חוויתי אושר בחיי הם רגעים בהם הסכמתי להרגיש או לחוות את שני צידי המטבע שאני, וזה הרגיש לי לגמרי נוח, נעים וטבעי.

הרגעים שבהם הסכמתי להרגיש ולהכיר בכך שכל הניגודים מתקיימים בי ושאני מרגיש בסדר ולא בסדר, ביחד ולבד, שמח ועצוב, פוחד ורגוע ועוד. מתוך החוויה שלי, אני מבין היום שאושר הוא ההסכמה לראות ולהזכר שאני שלם כשאני מכיר בשני צידי הטבע שאני בכל רגע מחדש.

ואפילו מבחינה הגיונית, זה מאוד מסתדר לי. הרי המחשבה על "רק טוב" או "רק אור" היא מאוד מפחידה ומלחיצה עבורי, היא מרגישה לי לא טבעית, זה מרגיש כמו מוות, זה לא אנושי. אני זקוק לאור ולחושך, ליום וללילה. אותו דבר לגבי מחשבה על "רק רע" או "רק חושך", גם זה מפחיד ומרתיע ולא טבעי באותה מידה.

אבל המחשבה כך שיש מקום גם לאור וגם לחושך שבי, לטוב וגם לרע, לשאיפה וגם לנשיפה…זה באמת מרגיש בסדר, זה מרגיש כמו אישור משחרר לכל מה שאני, זה מרגיש כמו אהבה, כמו חיים, כמו שיר, כמו ריקוד. זוהי דרך הטבע וזהו הריפוי – להזכר בשני צידי המטבע שאני בכל רגע חדש.

שמתי לב שזה קורה לי ולכל מי שאני מכיר כל פעם מחדש: בכל פעם מחדש אנו מכווצים את עצמנו בפנים מתוך חרדה, מתוך טראומות והתניות ילדות שסיפרו לנו שוב ושוב שלמטבע יש רק צד אחד, שחייבים להיות רק חזקים, שאסור להיות חלש, שחייבים להיות חכמים ואסור להיות טיפש, שחייבים להיות יפים, ממושמעים, מנומסים, טובים, מוסריים, יפים ועוד ועוד.
הסיפור ששמענו בילדות הוא שאם נקבל ונראה את שני צידי המטבע שלנו ונסכים להיות שלמים באמת, לא יאהבו אותנו ולא נשרוד.

ויש כמובן אינספור סיפורים "רוחניים", דתיים ומוסריים שמנסים שוב ושוב לשכנע אותנו שלמטבע יש רק צד אחד, שהאדם צריך וחייב להיות "רק" משהו מסויים ולא משהו אחר ושזה בכלל אפשרי להיות "רק משהו מסויים" כמו איזה "צדיק" או "מואר".

אבל לא משנה כמה סיפורים נשמע ולא משנה כמה נפחד ונתכווץ בנסיון המייסר לאחוז רק בצד אחד של המטבע שאנחנו, הטבע נשאר כפי שהוא, שלם, מאוזן וכולל את שני צידי המטבע.

אז בכל פעם שאני מתכווץ, שאני שוכח את עצמי בתוך סיפור על זה שאסור לי לפחד, שאני צריך להיות רק "בסדר", שאסור לי להרגיש חסר אונים, שאני צריך להיות חזק, שאני צריך להיות אמיץ, שאני צריך להיות מוצלח או כל דבר דומה…בכל פעם כזו מתעורר בי רגש שכל מטרתו היא להזכיר לי באהבה את האמת הפשוטה והשלמה שלי: אתה לא "רק", אתה הרבה יותר מזה…אתה "גם וגם" ולכן אתה באמת חופשי ושלם ואהוב.

הדבר היחיד שנדרש ממני הוא הקשבה כנה כדי לשמוע את המסר המרפא של הרגשות שלי ולא להמשיך להתנגד, להלחם ולהבהל מהרגשות שלי.

איך הרגשות שלנו עוזרים לנו להזכר באושר ובחופש שלנו

איך הרגשות שלי עוזרים לי להזכר בשני צידי המטבע שלי? זה קורה בפשטות וללא מאמץ אבל רק בתנאי שאני לומד להקשיב להם באמת. כשאני נפתח לאפשרות באמת לעצור לרגע ולהקשיב לרגשות שלי ולמסר שמגיע מתוכם, זה פשוט מזכיר לי את השלמות שלי.

דוגמה לכמה רגשות אוהבים שעוזרים לי ללמוד הרבה על עצמי לאורך השנים:

אשמה – כשאני מקשיב לה היא מזכירה לי שאני מרגיש גם לא בסדר. וזה נכון, אני באמת גם "בסדר" וגם "לא בסדר" ורק כך אני שלם, חופשי ונינוח באמת.

בושה – כשאני מקשיב לה היא מזכירה לי שאני מרגיש גם חסר ערך. וזה נכון, אני באמת גם "בעל ערך" וגם "חסר ערך" ורק כך אני שלם, חופשי ונינוח באמת.

אכזבה – כשאני מקשיב לה היא מזכירה לי שאני מרגיש גם כשלון. וזה נכון, אני באמת גם "הצלחה" וגם "כישלון" ורק כך אני שלם, חופשי ונינוח באמת.

פחד – כשאני מקשיב לה היא מזכירה לי שאני מרגיש גם חסר בטחון. וזה נכון, אני באמת גם "בטוח" וגם "חסר בטחון" ורק כך אני שלם, חופשי ונינוח באמת.

קנאה – כשאני מקשיב לה היא מזכירה לי שאני מרגיש לא מספיק טוב. וזה נכון, אני באמת גם "לא מספיק טוב" וגם "מספיק טוב" ורק כך אני שלם, חופשי ונינוח באמת.

תסכול – כשאני מקשיב לה היא מזכירה לי שאני מרגיש חסר אונים. וזה נכון, אני באמת גם "חסר אונים" ונתון לחסדי החיים והטבע וגם "יכול לשנות הכל" ובעל יכולת אינסופית להשפיע על המציאות שלי ולבחור בכל רגע חדש. ורק כך אני שלם, חופשי ונינוח באמת.

יש מנוחה אמיתית בהכרה בשני צידי המטבע שלי. כשאני מכיר בכך שאני גם לא בסדר, גם חסר ערך, גם כשלון, גם חסר בטחון, גם לא מספיק טוב, אני יכול סוף סוף לנוח באמת…לנוח מהנסיון המייסר להיות משהו שאני לא, מהנסיון המתיש להיות רק צד אחד של המטבע, לנוח מהנסיון הכוחני לשלוט ולשנות כל דבר בחיים שלי ופשוט לנוח באמת.

ואם אתם תוהים למה רשמתי כאן רק רגשות "שליליים", אני רק רוצה לומר שבעיניי הרגשות האלה הם בכלל לא שליליים. אין רגש שהוא "שלילי" מטבעו. יש רק גישה שלילית ששוללת רגשות ורק כשמתוך חרדה לא מודעת אני שולל רגש כלשהו ולא מסכים לחוות אותו וללמוד ממנו, הוא הופך ל"שלילי" בעיניי.
כל הרגשות שלי הם מורים אוהבים ומופלאים שלי ואני אוהב או לומד לאהוב אותם יותר בכל יום שעובר.

וככל שאני אוהב יותר את הרגשות שלי, כלומר מקשיב להם, מקשיב למסר שלהם ומסכים ללמוד מהם, כך הם יותר רכים איתי, יותר זורמים, פחות תקועים וקשים, כי אני עצמי מתרכך ומתגמש.

רגע של הקשבה מעשית

שאל את עצמך ברכות את השאלות הבאות והקשב לגופך ללא נסיון להסביר או להבין דבר. כך זמן של שתיים שלוש נשימות נעימות בין שאלה לשאלה. 

באילו תחומים בחיי אני מנסה לאחוז רק בצד אחד של המטבע?

באילו תחומים בחיי אני מנסה להיות רק "בסדר", רק "שמח", רק "מוצלח", רק "מספיק טוב"?

ואיך זה גורם לי להרגיש?

איזה רגש עולה בי כשאני מנסה בכח לאחוז רק בצד אחד של המטבע?

האם זה נעים לי?

מה יקרה אם אני אקשיב למסר של הרגש שעולה בי כעת?

מה יקרה אם אקשיב ואסכים לראות את המסר שהרגש שעולה בי מזכיר לי?

איך ארגיש אם אסכים להיות כן עם עצמי ולראות את שני צידי המטבע שאני?

יכול להיות שבשלב הזה לא יהיה קל להבחין ברגשות או במסר שלהם ויתכן מאוד שנדרש כאן לימוד נוסף, אבל לעיתים גם ללא הכנה מראש, שאלות כאלה מביאות הקלה ותובנה חדשה.

לסיכום: הסבל הנפשי היחיד, באמת היחיד שלנו בחיים האלה, הוא הנסיון הלא מודע שלנו לאחוז בצד אחד של המטבע ולדבוק ברעיון שאני "רק משהו מסויים" או "צריך להרגיש או להיות רק משהו מסויים". האושר, החופש והשחרור מגיעים מתוך למידה וההכרה כנה ברגשות שלנו ובמסר הפשוט והמרפא שלהם: אני "גם וגם" ואין שום סתירה, זה טבעי להיות כך, זה שלם וחופשי.

וכך בפשטות ובטבעיות, רק מתוך הקשבה לסיפור שהרגשות שלי מספרים לי, אני לומד להיות מאושר יותר מיום ליום.

הלימוד הזה – איך להקשיב לרגשות שלנו, איך לקחת מידי פעם זמן להקשיב לרגשות באמת ולעומק ולא רק לזרם הבלתי פוסק של מחשבות ודפוסי התנהגות חיצוניים, הוא אפשרי וזמין עבור כולנו.
הלימוד הזה מאפשר לאורך זמן שינוי יסודי בגישה שלנו לעצמנו ולחיים וריפוי שורשי ואורגני של כל דפוסי הסבל שאנו חווים כמו חרדות, דכאון, תקיעות, מחשבות טורדניות, תסביך נחיתות, חוסר בטחון ועוד.

אני מקווה שהמאמר הזה נגע ועורר בך השראה או לפחות תחושה נעימה בלב.
ללמוד להקשיב לרגשות ולמסר המרפא שלהם – זהו חלק משמעותי מאוד מתהליכי ריפוי רגשי, צמיחה אישית והתעוררות נפשית שאני מעביר במפגשים אישיים וקבוצתיים ואשמח לעמוד לשרותך בנושא.