שליטה ברגשות, ויסות רגשי, התמודדות עם רגשות – רוב חיי ניסיתי לשלוט ברגשות שלי ולרוב ללא הצלחה. נסיתי לשלוט בכעסים, להדחיק את הפחד, להתגבר על היאוש ולהלחם בבדידות שבי. אבל עם הזמן כשהרגשתי יותר ויותר מתוסכל מהמאבק המתמיד בעצמי, התחלתי לחקור ולשאול – האם זו הדרך הנכונה להתייחס לעצמי? האם שליטה ומאבק ברגשות שלי באמת נחוץ כדי להרגיש טוב עם עצמי? והאם יש דרך אחרת, נעימה וקלה יותר להתייחס לרגשות שלי ולהיות נעים לעצמי ולאחרים?
מושגים כמו שליטה ברגשות, ויסות רגשי והתמודדות עם רגשות, הפכו להיות שגורים מאוד בחברה שלנו. עם זאת, הנסיון שלי גם כאדם שסבל מקשיים רגשיים (חרדות, דכאון, חוסר ביטחון, רגשי נחיתות ועוד…) במשך רוב חייו וגם כמי שעוסק כבר שנים בריפוי רגשי והעצמה אישית, מראה שגישות כאלה יוצרות לא פעם קושי ומרמזות על מאמץ ונסיון לדכא את רגשותנו באופן מלאכותי שלא באמת נחוץ או מיטיב אתנו.
שליטה ברגשות, ויסות רגשי, התמודדות עם רגשות – כל המושגים האלה נשמעים בעצם כמו מאמץ. לנסות בכח לשלוט, בכח לווסת, בכח להתמודד. המאמץ הזה מעורר בנו באופן טבעי רתיעה והתנגדות ואני חושב שבצדק, אנחנו באופן טבעי לא רוצים להלחם או להתאמץ כנגד עצמנו.
במאמר הזה אני רוצה לחלוק אתכם גישה של אינטלגנציה רגשית טבעית שמאפשרת להתיידד עם הרגשות שלנו במקום לנסות לשלוט בהם בכח או לווסת אותם כאילו משהו לא תקין בהם.
גישה שמאפשרת לגלות שאפילו חרדה, זעם, תסכול ויאוש מתמשכים יכולים להתפוגג ולהתאזן בלי שננסה להפעיל כח או מאמץ על עצמנו, אלא ההפך, דווקא מתוך מנוחה והסכמה פנימית עם עצמנו.
שליטה ברגשות, ויסות רגשי, התמודדות עם רגשות
אחד הנושאים שחוזרים על עצמם לעיתים קרובות אצל אנשים שמגיעים אלי למפגשים אישיים הוא התמודדות עם רגשות וביחוד רגשות של פחד, כעס, תסכול ועצב. שאלות כמו מהם רגשות? איך לשלוט ברגשות? איך ליצור ויסות רגשי ואיך בכלל אפשר להתייחס לרגשות שלנו בלי לחוות סבל, הן נפוצות מאוד באופן טבעי.
בהמשך הכרתי גם תסכול, חוסר אונים, שנאה, ורק אחרי תהליכי למידה והתפתחות הכרתי גם שלווה, נינוחות שמחה והודיה. לקח לי הרבה שנים לצאת ממקום מאוד מנותק רגשית ולהתחיל לאט לאט להתחבר ולהבין את הרגשות שלי.
אפילו על רגשות של שמחה, שלווה והתלהבות, התגובות הן "תשמח אבל אל תעבור איזשהו גבול שלא תשתגע", "שלא תצא משליטה", "אם אתה שליו אז אל תהיה שאנטי" וכ'ו.
*מוזמנים לקרוא עוד על טיפול רגשי "בגישת להכיר בעצמי" »
בעקבות הדרך שבה גדלנו, היחס שלנו לרגשות הוא מלכתחילה כאל בעיה או סכנה. אנחנו נזהרים מהרגשות שלנו וכבר מילדות רובנו למדנו שלהרגיש ולבטא רגשות זה לא מתאים ואפילו מסוכן. ויש כמובן סיבה למה דווקא זו הגישה שלנו לרגשות שלנו וכדי להבין אותה אני רוצה קודם כל להסביר לכם מהו בעצם רגש בראייה שלי ובהבנה שלי.
הנה סרטון שבו אני מסביר מהם רגשות וגם מתייחס למושגים שליטה רגשית, ויסות רגשי, התמודדות עם רגשות ואינטלגנציה רגשית:
מהו רגש ואיך הוא משפיע על הגוף?
כל רגש הוא חוויה שאנחנו חווים בגוף. למשל כולנו מכירים את תחושות אי הנוחות בגוף כשאנחנו נבוכים. בזמן מבוכה אנחנו מסמיקים והדופק עולה. בזמן חרדה הדופק ולחץ הדם עולים, הגוף מתכווץ ונדרך, הנשימה מתקצרת ויש עוד שלל תופעות שקשורות לביטויים גופניים של פחד וחרדה.
רגש הוא גם מצב גופני, שמגיע יחד עם מחשבות ותמונות מנטאליות ורגש הוא בעיקר – שפה פנימית חשובה מאוד. שפה פנימית שמחברת אותנו לעומקים הלא מודעים של עצמנו ומזכירה לנו את הצרכים שלנו. אותם צרכים רגשיים שמניעים ומפעילים אותנו כל חיינו.
אינטליגנציה רגשית – מהם שלושת הצרכים הרגשיים שלנו?
בתור בני אדם יש לנו רק שלושה צרכים בסיסיים שמפעילים אותנו במשך חיינו. כל הרגשות, המחשבות והפעולות שלנו הם תוצרים של צרכים אלה:
אנחנו כאן היום אחרי מסע של מיליוני שנות אבולוציה. עברנו דרך ארוכה מאוד ומי שמכיר את ההיסטוריה האנושית יודע שהיו בה הרבה מצבים מסוכנים, מפחידים וטראומטיים. אם אנחנו פה אחרי כל זה, זה רק אומר שאנחנו אלופי ההישרדות. היכולת שלנו לתת מענה לצורך שלנו בביטחון והישרדות היא ללא ספק מדהימה.
2. הצורך במערכות יחסים, חיבור ותקשורת: בין אם זה בזוגיות, במשפחה, בחברה, בקהילה ובין אם זה חיבור לעולם, לטבע ולאנשים, אנחנו זקוקים לחיבורים, ליחסים.
כבני אדם אנחנו יצורים שבטיים ואנחנו זקוקים למערכות יחסים אוהבות. כמה אנרגיה, כמה מחשבה, כמה התעסקות אנחנו מקדישים כדי שיהיו לנו מערכות יחסים טובות ונעימות?
אפילו אם זה בדרכים וירטואליות, אינטרנטיות או בדרכים פיזיות, אנחנו זקוקים לזה וצריכים את זה כל הזמן.
אינטלגנציה רגשית – איך להבין רגשות
בין שלושת הצרכים הרגשיים שלנו ובין המודעות (ההבנה) שלנו אותם, יש רגשות שמשמשים כמתווכים. אפשר לומר שרגשות הם השפה של הצרכים שלנו ואפשר לחלק אותם לשני סוגים: רגש שמספר על צורך שכבר קיבל מענה (בדומה לשובע), או רגש שמספר על צורך שעוד לא קיבל מענה (בדומה לרעב).
אז אם יש לנו צרכים שלא מקבלים מענה הרבה זמן יהיו לנו רגשות שיספרו לנו על זה. אבל הרגשות הם לא הבעיה, לא הם אלה שצריכים שליטה, ויסות או התמודדות. הם רק מספרים לנו על הצרכים שלנו והצרכים שלנו צריכים מענה, זו הדרך להיטיב עם עצמנו באמת. בדיוק כמו שאין טעם לכעוס על הרעב או לשלוט בו, יש טעם להשביע אותו ולתת לו מענה.
ובכל מקרה, אין בזה באמת צורך. ממש כמו עם ילדים שמביעים פחד, כעס, תסכול או עצבות, אין צורך לנהל אותם, יש צורך להבין אותם ולהתייחס באופן חכם ואוהב לצרכים שלהם ואז גם הרגשות נרגעים ומקבלים מענה טבעי ובריא.
התמודדות עם רגשות שליליים
שאלתם את עצמכם מהו בעצם רגש שלילי?
למה אנחנו קוראים רגש שלילי?
לרוב מדובר ברגשות כמו פחד, עצב, כעס או תסכול, רגשות שפשוט מספרים לנו שיש בנו צרכים שלא קיבלו מענה. אך אם אנחנו קוראים להם שליליים, כלומר לא רצויים, איך נוכל לענות על אותם צרכים בסיסיים וחשובים שהרגשות האלה מספרים לנו עליהם? הדבר דומה לרעב (שהוא בעצם תחושה לא נעימה כל כך) ואנחנו נקרא לו שלילי ולא רצוי ובכך נתעלם מהצורך שלנו במזון ואז בוודאי שנסבול מאוד.
חשוב מאוד להבין שלא קיים באמת דבר כזה "רגש שלילי" או חיובי כמו שאין ילדים חיוביים או שליליים. על מה אנחנו בדרך כלל אומרים רגש שלילי? למשל על פחד. הנה שאלה מעוררת מחשבה – האם ילד שפוחד הוא ילד שלילי?
*מוזמנים לקרוא עוד על מחשבות שליליות / מחשבות טורדניות »
או שהוא ילד שפשוט זקוק לאיזשהו ביטחון?
ומה לגבי כעס? האם ילד שכועס הוא ילד שלילי או שהוא ילד שמרגיש שמשהו לא נעים קורה לו והוא לא מצליח להגן על עצמו, הוא זקוק לאיזשהו ביטחון, לגבולות שיגנו עליו?
הכל נהיה יותר ברור וקל כשאנחנו חושבים על ילדים. אבל כשאנחנו חושבים על עצמנו, נהוג לחשוב שיש רגש חיובי או שלילי ואפילו משתמשים בקיטלוג מהסוג הזה בכל מיני אסכולות של תרפיה ופסיכולוגיה ולמען האמת, אותי זה קצת מעציב שהגישה הזו רווחות בקרב גורמים טיפוליים.
בטבע למשל, אין דבר שהוא שלילי או חיובי במובן של "טוב או רע". ברגע שאני הגדרתי את הרגש שלי כשלילי משהו בי כבר מתכווץ, כבר לא נעים לי. זה כמו להכאיב לעצמי בפנים ואגב, להכאיב לעצמי זו פעולה חכמה שנועדה לשלוט בעצמי, בעצם לדכא משהו בתוכי על ידי כאב ופחד מכאב. האם כך אנחנו רוצים לנהוג בעצמנו? שליטה על ידי כאב ופחד?
הרי זו הדרך שבה התייחסו אלינו לא פעם בילדות, בהפחדה, באיום ובכאב פיזי או רגשי והשתמשו בכלים האלה כדי לשלוט בנו, לגרום לנו להיות ממושמעים ומצייתים. בלי לשים לב, אנו ממשיכים את אותו היחס כלפי עצמנו והרגשות שלנו מכיוון שאנחנו לא בוטחים בעצמנו וברגשות שלנו.
זו הסיבה שגישות של שליטה ברגשות, ויסות רגשי, התמודדות עם רגשות, הן בעצם גישות של דיכוי רגשי מתוך פחד, מתוך אמונה שאי אפשר לסמוך או לתת אמון מלא ועמוק בעצמנו וזה למען האמת, לא כל כך נעים.
אם אני מדכא את הרגשות שלי, איך אני יכול להיות מאושר?
רעב זו תחושה לא כל כך נעימה בגוף, כולם מכירים את זה. אבל אף אחד לא אומר שרעב הוא שלילי.
למה?
כי אנחנו מבינים שהרעב לטובתנו, הוא רק מזכיר לי שאני זקוק למזון ואם אני אוכל אני ארגיש שובע שזו תחושה נעימה.
אז מה יצא? שמדובר בסך הכל בצורך ומענה לצורך.
כך בדיוק עובדים כל הרגשות שלנו ולכן כדי באמת להרגיש איזון, אושר ושמחה בחיים אין צורך לשלוט ברגשות, לדכא אותם, להתגבר עליהם או לווסת אותם. הרגשות עצמם מבטאים את החוכמה העמוקה של הגוף שלנו וללמוד מהם זו הדרך להרגשת שלמות ונחת בחיים.
וגם רגשות שנראים לנו תקועים או "בעיתיים" כמו פחד מתמשך, חרדה, התקפי זעם, תסכול כרוני, יאוש ועצבות מתמשכת, הופכים להיות כאלה רק כשאנחנו מתעלמים באופן מתמשך מהצרכים העמוקים שלנו ומזניחים אותם. רק אז הרגשות שלנו (כמו ילדים נטושים במצוקה) הופכים להיות תזכורת מתמדת לכך.
גם מנסיון אישי וגם מנסיון בעבודה עם אלפי אנשים אני יכול לומר כשהיחס שלנו לרגשות שלנו משתנה מרתיעה, מאבק, נסיונות שליטה ודיכוי, להבנה, חמלה, הקשבה, אמון ולמידה, הרגשות שלנו משתנים וכל חוויית החיים הופכת למאושרת הרבה יותר באופן טבעי וקל.
החרדה נרגעת, הכעס נרגע, השמחה והשלווה חוזרות לחיות בתוכנו באופן טבעי וההבנה שלנו את עצמנו גדלה ומתרחבת, הבטחון והאמון בעצמנו הולך וגדל וכך גם מערכות היחסים שלנו משתפרות ללא היכר.
אילו רגשות יש ומה אינטלגנציה רגשית מגלה לנו על הצרכים שלנו?
הסיבה היחידה שיש פחד היא כי אנחנו זקוקים לביטחון כלומר במקום פחד אפשר אפילו לומר בקשה לביטחון, צורך בביטחון.
פחד רוצה לברוח ולהסתתר כדי לקבל ביטחון והכעס שגם הוא צורך בביטחון רוצה להציב גבולות ואולי אפילו להלחם ולהגיד "אני יכול להגן על עצמי" כדי בסופו של דבר להרגיש ביטחון.
כלומר כעס ופחד שניהם תגובות של התגוננות ושניהם בקשה לביטחון.
עצב = צורך בחיבור בקשה לחיבור, לתחושת יחד.
עצב הוא בקשה להרגיש התייחסות אוהבת ונעימה. מתי אנחנו באמת עצובים? כשאנחנו מופרדים מאיזשהו מקור של אהבה, מאדם קרוב או מאיזשהי חברה שאנחנו אוהבים או השתייכות לאיזשהו מקום או אנשים שאנחנו רוצים להיות מחוברים אליהם, אז אנחנו מרגישים עצבות. ועצבות מזכירה לנו את הבקשה להתחבר, להרגיש ביחד – זה הכל.
תסכול = בקשה לאישור, לאפשרות, להסכמה.
מתי אנחנו מרגישים מתוסכלים? כשאנחנו לא רואים אפשרות מעשית, לא רואים דרך ללכת בה, ייתכן שאנחנו שומעים בשיח הפנימי שלנו או בסביבה החיצונית אלינו אמירות של "זה לא טוב, זה לא כדאי, זה אסור" ואז אנחנו נהיים מתוסכלים והסתכול הוא בקשה לאישור, לאפשרות.
להיות מסוגלים לעשות משהו שמיטיב עם עצמנו, כי אנחנו חסרי אונים כשאין טוב דרך להטיב עם עצמנו וזאת בקשה למסוגלות.
עלבון הוא הרגש שמספר שלא קיבלנו יחס אוהב ומקבל והוא מבקש בדיוק את זה.
האם לבקש חיבור, ביחד, יחס אוהב, זה שלילי?
האם לבקש אישור ואפשרות זה שלילי?
האם לבקש מסוגלות זה שלילי?
בוודאי שלא.
התמודדות עם רגשות ושחרור רגשי
עוד דבר חשוב להבין לגבי התמודדות עם רגשות זה שרגשות הם אנרגיה. אנרגיה לא במובן ה"רוחני" או המיסטי של המילה, אלא אנרגיה במובן הכי פיזי וביולוגי של המילה.
רגש רוצה לעשות משהו, להניע משהו בגוף שלנו. כשאני פוחד או כועס, הגוף שלי משחרר אדרנלין וזה משפיע על כל הגוף, על הנשימה ועל הדופק. זה מעורר רצון לתנועה מכיוון שלכך נועדו הרגשות ההישרדותיים שלנו, לתגובות של לברוח או להלחם (Fight or Flight).
כשאני שמח כמובן שהגוף שלי מרגיש וזז בצורה אחרת לגמרי מאשר כשאני פוחד או מתוסכל. כשאני שליו ונינוח אני גם רוצה לאפשר לגוף שלי לנוח, להתמתח, להינות.
כלומר כל רגש הוא בעצם תנועה של איזשהי אנרגיה בנו, אפשר להרגיש את זה בגוף ולאפשר לזה לקרות, לאפשר לגוף שלנו לבטא את הרגש באופן פיזי באופן שלא פוגע באף אחד אחר וזה הדבר הכי בריא.
ביטוי טבעי של הרגשות שלנו מרפא מחלות פסיכוסומטיות, כלומר מחלות פיזיות שמושפעות מהנפש, מונע מחלות כי הרבה מאוד מחלות פסיכוסומטיות נוצרות כתוצאה מדחק רגשי.
אני חושב שזה די מוסכם ומקובל על כולם שלדחוק רגשות במשך שנים זו הדרך לייצר מתח, סטרס, לחץ ומועקה שבסופו של דבר גורמים לגוף לייצר תופעות לא נעימות כדי להכיל את כל החוויה הזאת.
כשנותנים מקום לתנועת הרגש להתרחש במלואה, הגוף מרגיש בריא יותר, הלב שמח יותר והחשיבה צלולה ובהירה יותר באופן טבעי. שחרור רגשי מתרחש כשאנו לומדים לבטוח ברגשות שלנו ולהתייחס אליהם באופן נעים ונכון ולא כשאנחנו מנסים לתרגל שליטה ברגשות, ויסות רגשי או התמודדות עם רגשות כאילו שהם האויב או ה"בעיה" שלנו.
רובינו גדלנו על מנטליות שמאשימה את הילד – "הילד בעייתי, הילד לא מחונך, לא ממושמע, מפונק, כפוי טובה…". למעשה המציאות היתה תמיד הפוכה, ההורים לא ידעו לתת את האהבה שהילד היה זקוק לה ומחוסר אונים הם האשימו את הילד. הילד שגדל (כמוני למשל) להורים כאלה, למד להאשים את עצמו ואת רגשותיו ואז נוצר מעגל מכאיב מאוד.
מה שעשו לנו בילדות (לא לבטוח, להאשים, לנסות לשלוט בכח), זה מה שאנחנו עושים לרגשות שלנו בלי לשים לב. ועם הזמן יש לנו עוד ועוד הצדקות מכל מני גישות פסיכולוגיות או רוחניות שמספרות לנו שרגשות הם משהו שצריך לשלוט בו, לטהר אותו, לדכא אותו, לשחרר אותו רק לא לבטוח ברגש כפי שהוא.
אבל להיות חבר טוב של הרגשות של עצמי, זה אומר לחיות, זה אומר להרגיש, להתרגש, וכן זה אומר לפחד או לכעוס או להיות עצוב וגם לשמוח ולהיות אנושי. זה מאפשר לנו להיות נעימים לעצמנו ולאחרים כי כמו ילדים, גם הרגשות שלנו מתאזנים ונרגעים לבד כשאנו מפסיקים לנסות לשלוט בהם ומתחילים להכיר בהם, לבטא אותם ולבטוח בהם.
מה היה קודם, הרגש או המחשבה? ואיך להיות מאושר?
כשתינוק נולד אין לו שום מחשבות עדיין. לוקח לו זמן די ממושך עד שהוא מייצר חשיבה כי חשיבה צריכה שפה ושפה מתפתחת בגיל שנה – שנה וחצי. לכן אין לנו מחשבות באמת קוהרנטיות כאלה ואחרות עד גיל שנה לפחות אבל האם יש לנו רגשות עד גיל שנה? ועוד איך.
כל מי שמכם ראה תינוק או ילד, יודע שתינוק רגיש ויכול להיבהל, יכול להיות עצוב, יכול לכעוס, להתרגז, להביע תסכול, להביע עלבון או שמחה. אני חוויתי את זה עם מיה הילדה שלי. מגיל אפס היו לה רגשות, הרבה לפני מחשבות, הם היו שם קודם.
וזה כך כי הצרכים הביולוגיים שלנו באים לידי ביטוי קודם כל באמצעות רגשות. וזה לא אומר שלמחשבות אין השפעה על רגשות, בוודאי שיש, אבל זה לא חד סיטרי, רגש משפיע על מחשבה, מחשבה משפיעה על רגש.
לפעמים אנחנו פשוט מרגישים משהו ורק אחר כך שואלים את עצמנו "למה בעצם אני מרגיש ככה?" ואז המחשבה מתחילה לחפש הסברים לרגשות.
כל כך חשוב שנבין שאין דבר כזה "רגשות שליליים" ולא צריך לווסת רגשות, ולשלוט ברגשות. לא צריך לנהל כעסים כי אם אנחנו באמת רוצים להיות רגועים עלינו לאפשר לכעס שלנו לקבל מקום אוהב ובטוח ולהבין את הבקשה ולתת מענה לבקשה, לילד שבנו.
אם הילדים שלנו מביעים כעס, אני מקווה לפחות שאנחנו לא נרצה לנהל אותם או לכבוש אותם בכוח. יחס כזה רק יכאיב ובסופו של דבר ייצור פצצת זמן. לאן כל האנרגיה של הכעס תלך אם נדכא אותה? ברור שהיא תתפרץ בסוף באופן מאוד לא נעים.
באופן בריא אנחנו נרצה לאפשר לילדים שלנו להביע את הכעס, נרצה לחבק ולתת מענה לצורך שלהם בבטחון ואז הכעס באמת יתפוגג בצורה אורגנית ולא בצורה שכל הזמן צריך לנהל בכח שזה כל כך לא נעים, כל כך קשה.
לא צריך להתגבר על פחדים, ההפך, אם אני כותב פה זה לא בגלל שהתגברתי על פחד. זה כי למדתי להקשיב לפחד ולהבין את הבקשה היפה שלו שהיא הבקשה שלי בבטחון – הבקשה לבטוח בעצמי. הבקשה להעריך אותי ולכבד אותי ולהתחבר לעצמי גם דרך הפחד בצורה כזו שאני כבר סומך על עצמי יותר בזכות הפחד של כי הוא רק מזכיר לי להקשיב לעצמי ולבטוח בעצמי.
לסיכום, אם יש משהו שאני רוצה שתקחו מהמאמר הזה, זה שכל רגש מספר לנו משהו מאוד חיוני וחשוב לגבי עצמנו. שלא צריך לעשות לעצמנו שום דבר בכח, שיש דרך טבעית ללמוד להתייחס לעצמנו בצורה נעימה ואוהבת ואז אנחנו מגלים שהרגשות תמיד היו לטובתנו.
שבמקום לנהל את הרשות ואת עצמנו, עדיף ללמוד להתייחס לעצמנו באהבה ובאמון. בתוך התייחסות אוהבת לעצמנו יש מקום לאיזון טבעי, יש מקום אושר.
שליטה ברגשות, ויסות רגשי והתמודדות עם רגשות הם מושגים של מאבק בעצמנו, של נסיון לשלוט בכח ברגשותינו. מתוך שליטה וניהול עצמי, אנחנו נהיה מאוד הישרדותיים ותפקודיים אבל אושר אמיתי לא נוכל לחוות כך.
אושר הוא תולדה של אישור כלפי עצמנו, אישור כלפי הרגשות שלי וההבנה שהרגשות שלנו הם בעצם אנחנו עצמנו. שאין שום דבר בנו שצריך להפעיל עליו כח כדי שיהיה נעים, כי אנחנו זה כל החלקים שבנו.
אני זה הרגשות שלי, המחשבות והגוף שלי. אני זו ההכרה שחיה בתוך המרחב הפנימי הזה ולהיות אחד עם עצמי, לכבד את כל החלקים שבי ולאפשר לעצמי לחיות ולהתרפא יותר ויותר זה אושר שהולך וגדל.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
