"הפעם אני מתחייב, אני ממש צריך את זה, הפעם אני הולך להתמיד…הפעם אני מתחיל לרוץ, לשחות, לרכב על אופניים, לעשות יוגה, הליכות, חדר כושר, לאכול בריא, להפסיק לעשן…הפעם זה הולך להיות קבוע…"
קרה לכם שהבטחת לעצמכם משהו כזה?
וקרה לכם שלא הצלחתם לעמוד בהתחייבות והתאכזבתם מעצמכם?
גם אם כבר התיאשתם וויתרתם על נסיון לחיות אורח חיים בריא ופעיל וגם אם אתם בתחילתו או בעיצמו של תהליך שקשור לשיפור איכות חייכם, המאמר הזה הוא בדיוק בשבילכם.
אני רוצה לגלות לכם סוד…הכל בסדר איתכם.
לא עמדתם בהתחייבות פשוט כי זה לא היה נעים לכם באמת. כי משהו בפנים הרגיש כמו בעונש…כאילו הוא "חייב" לעשות את זה ולא באמת רוצה. כאילו מצפים מכם משהו שאתם מראש לא מאמינים שתוכלו לעמוד בו ופוחדים להכשל ולאכזב.
ה"משהו הפנימי" הזה הוא הילד שבנו והוא המפתח והסוד להנאה, התמדה והצלחה בכל תחום בחיינו.
אז איך להתמיד בפעילות גופנית בריאה בקלות ואפילו להינות מזה?
הנה גישה פשוטה, קלה ואוהבת לגמרי שגיליתי שמאפשרת לעשות פעילות גופנית בריאה וגם להתמיד בה בלי שום מאמץ. ולא רק זה, אלא שבדרך אנחנו גם מרפאים את עצמנו נפשית, מביאים מודעות, אהבה ושלווה אל חיינו מגלים את עצמנו מחדש, מתוך הנאה, צחוק, כיף ותחושת חופש.
גישה שהיא לא רק בריאה פיזית אלא גם נפשית. אני קורא לגישה הזו "רק מה שנעים לי".
אולי גם אתם מכירים את זה… בעבר ניסיתי הרבה פעמים להתחייב לפעילות גופנית. אפילו הייתי מתון עם עצמי, ניסיתי לרוץ פעמיים-שלוש בשבוע, ניסיתי להתמיד בשחייה וניסיתי להתמיד ביוגה. סיפרתי לעצמי אלפי פעמים כמה זה חשוב לי וכמה אני חייב את זה וכמה אי אפשר להמשיך בלי זה יותר.
שום דבר מזה לא תפס. אפילו כשניסיתי להתחייב לרוץ רק 2 קילומטר.
אפילו כשהטחתי לעצמי לעשות 20 דקות יוגה ביום.
בכל פעם המוטיבציה פשוט אבדה לי עם הזמן ולא הצלחתי להביא את עצמי להתמיד. וגם בתקופה שכן התמדתי הרגשתי שזה מין אילוץ לא נעים…שזה הכל נעשה במעין כפייה…משהו בי התמרד נגד זה.
אפילו אם הצלחתי להתמיד והייתה לי תחושה של "היי" ראשונה בעקבות ההצלחה…בסופו של דבר זה דעך ואיבדתי עניין ורצון להמשיך.
בזמן האחרון מצאתי את עצמי הולך לים ונהנה מזה. ויותר מזה…הולך לרוץ ונהנה מזה. ואני חושב שהבנתי את הסוד.
הפעם באתי בגישה אחרת לגמרי. לא התחייבתי לשום מרחק, תדירות או כמות. אבל כן התחייבתי למשהו…התחייבתי לעשות *רק מה שנעים לי*.
כלומר לרוץ לגמרי כמה שנעים לי, בקצב שנעים לי ומתי שנעים לי.
אפילו אם זה לרוץ 30 שניות…אפילו אם זה ממש לאט…אפילו אם זה לשנות את הקצב תוך כדי או לרוץ בזיגזג…להאט כשנעשה לי לא נעים…להאיץ כשבא לי…לנופף בידיים כמו ילד אם בא לי…פשוט מה שבא לי.
פשוט לרוץ כמו ילד שרץ כי כיף לו ולא בגלל שהוא צריך לעמוד באיזה יעד, מטלה או מחוייבות.
ופתאום גיליתי שכל הגישה שלי משתנה…ממש נהניתי מזה…לא הייתי מחוייב לכלום חוץ מההנאה שלי…ומצאתי את עצמי חוזר יום למחרת לים והתחשק לי לרוץ הרבה יותר…ועכשיו שוב מתחשק לי…אני כבר מחכה לפעם הבאה…וכל זה בטבעיות בלי שום "חייב" ו"צריך".
ממש בקלות ובאהבה עצמית אני מרשה לעצמי לרוץ כמו ילד וכל החשק חוזר אלי.
ואני מרגיש שזה משפיע על עוד תחומים בחיי. פתאום יש לי יותר חיבור, הבנה ואמון בעצמי גם בתחומים אחרים של החיים.
הסוד הוא בהנאה ובאמון הפנימי שלנו בעצמנו
אז מה בעצם קרה כאן? איך זה שפתאום לעשות פעילות גופנית מרגיש לי ממש נעים, אוהב וכיף וזה אפילו מחזק את הקשר שלי עם עצמי.
כל זה קורה כי הדבר היחיד שאני מחוייב אליו זה לעשות רק מה שנעים לי.
הסוד הוא בהנאה. הנאה ילדית, כנה ואמיתית מחברת אותנו בקלות אל מקור העוצמה הפנימי שלנו…אל הילד שבנו. ללא הנאה לא נוכל להתמיד בשום פעילות גופנית לאורך זמן ובצדק.
עמוק בפנים אנחנו פשוט רוצים להינות. אנחנו רוצים להינות ולהרגיש אהובים וזה באמת מגיע לנו. כבר שבענו מכל ה"צריך", ה"חייב" וה"אין ברירה" ששמענו.
אנחנו צמאים לאהבה, לאיפשור…למישהו שסוף סוף יקשיב, יבין ויאהב אותנו באמת. ומדהים לגלות שהמישהו הזה יכול להיות…אנחנו עצמנו.
לא משנה כמה השיטה, הדיאטה או הפעילות הגופנית "בריאה" לנו או נכונה מבחינה מדעית, כדי שהיא באמת תעבוד עבורנו אנחנו צריכים להיות טובים אלינו ולקחת בחשבון את הילד הפנימי שלנו.
חשבו על זה רגע, איזה ילד רוצה שיכריחו אותו? שיאלצו אותו לעשות משהו בכח? וכמה זמן הוא באמת יתמיד בזה?
הגישה הכוחנית הרגילה שלנו נכשלת שוב ושוב בכל מישורי החיים. בין אם זה בהתמדה בפעילות גופנית, בדיאטה או בגמילה מהתמכרויות.
והסיבה היא פשוטה…כשאנחנו מנסים להכריח את עצמנו בכח אחנו גם פוגעים באמון הפנימי שלנו בעצמנו, גם מרגישים קושי ותסכול, גם לחוצים ופוחדים מכשלון וגם לא נהנים מהדרך.
הקושי האמיתי עבור רובנו נובע מאובדן האמון הפנימי. בתוך כולנו יש ילד או ילדה שכבר לא מאמינים בעצמם. ששמעו כל כך הרבה ביקורת, האשמות ודרישות…כל כך הרבה "צריך" ו"חייב" ו"קדימה תשתנה כבר", שהם כבר לא מאמינים בעצמם.
הילדים האלה שבנו מבקשים אהבה ותשומת לב אבל רוב הזמן אנחנו לחוצים, מפוחדים ועסוקים מידי מכדי לשים לב לעצמנו…מכדי להבין את הצרכים הרגשיים העמוקים שלנו. ואז מה שקורה זו התופעה הקלאסית של מעגל ניסיון-כישלון.
ניסיון לשנות את עצמנו באמצעות "כח הרצון", הפחדות והתחייבויות…פעילות גופנית, דיאטה, שינוי תזונתי, ניסיון להיגמל מהרגלים…וכמובן שדי מהר מגיעים הכישלון, היאוש ותחושת חוסר האונים.
אז מה עושים? מתחייבים.
אבל הפעם מתחייבים לעשות רק מה שנעים לי. מדובר כאן בהשקעה חכמה ואוהבת גם לטווח הזמן הקצר וגם הארוך.
בטווח הקצר, ההתייבות לעשות רק מה שנעים לי, מאפשרת לנו להרגע, להוריד את הלחץ והמתח וללמוד לתת לעצמנו תחושה שאנחנו הכי חשובים, שאנחנו קשובים ואוהבים לעצמנו ולהינות מהדרך.
בטווח הארוך, אנחנו יוצרים היכרות ואמון מחודש עם עצמנו. מתוך האמון המחודש הזה אנחנו גם מבינים הרבה יותר טוב מה מדוייק לנו וגם מגלים מקור פנימי של עוצמה. במקום להלחם בעצמנו ולהתאמץ כדי לעשות שינוי, השינוי מתחיל לקרות לנו מעצמו, בקלות, בהנאה ובלי שום מאמץ.
הקשבה חקירה, משחקיות וגיוון
אני מזמין אתכם לנסות. לא משנה לאיזה פעילות גופנית אתם מתחברים…פשוט נסו במשך שבוע אחד לוותר על על התוכניות והיעדים ותעשו רק מה שנעים, כמה שנעים ואיך שנעים לכם.
תהיו מחוייבים לגמרי לנעים הזה והכי חשוב שבשניה שזה נעשה אפילו קצת לא נעים, תאטו או תעצור לגמרי. כי הכי חשוב פה זה לחזור לאמון עם הילד הפנימי שלנו…לחזור לתת לעצמנו תחושה שאנחנו מספר אחת…שאני הכי חשוב לי.
שאני עכשיו פה למעני בנועם ואהבה.
מדובר פה בתהליך מעצים, מרפא ומשחרר הרבה מעבר לגבולות הפעילות הגופנית. חזרה אל האמון הפנימי שלנו עם עצמנו ועם הילד הפנימי שלנו תעצים אותנו בכל תחומי החיים ותתן לנו תובנה, יכולת והתמדה לבצע כל שינוי שנרצה כולל בתחום התזונתי, המיני, הזוגי, הרגשי, התעסוקתי ועוד.
ישנם 4 עקרונות בסיסיים שגיליתי בגישת "רק מה שנעים לי":
1. הקשבה – הכל מתחיל בהקשבה שלנו לעצמנו, לרגשות שלנו ולגוף שלנו. פשוט להרגיש את הגוף שלנו תוך כדי פעילות ולשים לב: מה נעים לי? מה לא? איפה יותר ואיפה פחות? מפתיע כל פעם מחדש כמה הגוף מספר לי כשאני מקשיב לו באמת.
2. חקירה – נסו משהו חדש. אני אוהב לפעמים לרוץ יחף על חוף הים. מתוך חקירה וסקרנות גיליתי שאני אוהב כל מיני מצבים. למשל לרוץ על החול הרטוב, על החול היבש ולפעמים במים הרדודים. לפעמים כיף לי ממש להאט, לפעמים לקפוץ ולפעמים לרוץ ממש מהר. בגלל שאני מחוייב רק למה שנעים לי, אין לי שום בעיה…הרי אין לי שום יעד או מטרה מלחיצה לעמוד בה ומותר לי לגמרי להינות מהכל.
3. משחקיות – זה בכלל לא חייב להיות עניין "רציני" ומשעמם. ראיתם איך ילדים רצים? איך הם רוכבים על אופניים? אין להם בכלל את המראה של ה"ספורטאי הרציני והנחוש". ההפך…הם קלילים, הם נהנים…הם משחקים. יש לנו הרבה מה ללמוד מילדים על האפשרות לשחק ולהינות וככה אני אוהב להתייחס לריצה שלי…כמו אל משחק.
4. גיוון – לגוון זה פשוט כיף ומעניין. ילדים אוהבים לגוון באופן טבעי וכך גם אנחנו. גיוון בכל מיני דרכים וסגנונות בפעילות שלנו מביא עניין, רעננות, תשומת לב ורצון להמשיך ולגלות.
ושוב, העיקר הוא לעשות רק מה שנעים לנו. ייתכן שבהתחלה זה ירגיש קצת מוזר אבל חשוב מאוד לחזור ואפילו לשאות את עצמנו במודע "האם נעים לי עכשיו?" ו"מה יעשה לי נעים עכשיו?" וכמובן להקשיב, לחקור, לשחק ולגוון.
הרי אנחנו כל כך רגילים לשים מטרות, להציב יעדים, להתכונן למאבק…וכמובן להכשל. אז הפעם…בואו פשוט נשחק ונהנה מזה 🙂
גם אם לא נראה תוצאות "מרשימות" בשבועות הראשונים, משהו יסודי וחשוב ביותר יתחיל להשתנות בנו וזה יהיה מורגש. משהו באמון ובאהבה שלנו לעצמנו יתחיל להשתקם ומשם הדרך לכל הצלחה כבר סלולה עבורנו.
לי אישית יש תחושה שהגישה הזו יכולה לחולל שינוי גדול בחיים של אנשים רבים. ואפילו אם היא תחולל שינוי קטן לכיוון של אהבה עצמית אצל אדם אחד…בעיניי זה המון 🙂
מוזמנים לנסות בעצמכם ולשתף אחרים. אשמח לשמוע איך הולך לכם.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?