הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד.
כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות.
לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך אכזר?
שהחיים הם דבר כל כך אכזרי, שזה משחק עצוב ואבוד מראש.
שכל מי שאני מכיר, אצטרך להפרד ממנו.
שכל מה שאני אוהב, יאבד לי בסוף.
שכל מה שאני, פשוט יעלם כלא היה.
והפחד הזה עולה ועולה בי בגלים כל כמה זמן.
ואיתו גם האשמה והמבוכה, הצורך להסתיר.
הרי זה רק אני שמתעסק בפחד הזה, כולם לכאורה חיים ומתעסקים בחיים וענייני החיים ורק אני פה יושב וחרד מהמוות, מה דפוק בי?
עדיף שלפחות אף אחד לא ידע מזה, שלא יצחקו עלי, שלא יגנו אותי וינטשו.
כשאני מקשיב לו, הפחד הזה מזכיר לי את אותו ילד חמוד ואוהב ומפוחד שהייתי.
מזכיר לי משהו עמוק בתוכי.
לפני כמה ימים הקשבתי לי במקום הזה.
הסכמתי פשוט להקשיב.
וזה מה שעלה:
כשאני מבין את החיים, הפחד מהמוות נגמר.
כשאני מבין זה אומר מסכים.
מסכים לכל מה שהחיים עכשיו.
מסכים לכל כיווץ, כאב, פחד ואי נוחות.
מסכים זה אומר מרפה.
מרפה אל תוך הקיום הזה שהוא עכשיו בכל צורה.
אל הלא נוח, הלא יודע, הלא מבין, הלא נעים.
כשאני מרפה, אני מסכים, אני מבין את החיים.
מבין, זה אומר חי, מרגיש.
לא מנסה לדעת, פשוט מרגיש.
הפחד מהמוות, מחידלון, מבדידות, פשוט נעלם.
כי יש השלמה, בהסכמה לחיות, בהסכמה להרגיש, אני משלים את עצמי.
משלים עם עצמי.
משלים אותי.
והפחד? הוא רק סימפטום.
רק קריאה להזכר בי ולהרגיש אותי לגמרי.
ככה, זה שלם ונעים.
הפחד מהמוות ליווה אותי מגיל צעיר מאוד.כבר בגיל 10 אני זוכר שממש פחדתי מהמוות.לא הבנתי איך יכול להיות שאלוהים כל כך…
פורסם על ידי אלי קרסניץ ב- יום רביעי, 11 בנובמבר 2015
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?