אמונה עצמית או היכלות להאמין בעצמי היא במילים אחרות בטחון עצמי, אותה תחושה נעימה ומחזקת של רוח במפרשים, של "אני יכול". אותו כח פנימי שמניע אותנו קדימה ומאפשר לנו להגשים ולממש את רצונותנו, להרגיש שווים ומוערכים, בטוחים ונינוחים בחיים. וזהו גם אולי הדבר שהיה הכי חסר בחיי כילד, כנער וגם בהמשך הדרך.
באופן טבעי, ללא אמונה עצמית, בלי היכולת להאמין בעצמנו, אנחנו חווים יותר חוסר בטחון, חוסר ערך עצמי. אנו נוטים לחוש רגשי נחיתות, אנחנו מתקשים לקבל החלטות ולהרגיש בנוח עם עצמנו, מתקשים לממש ולהגשים את הרצונות שלנו ומרגישים לא מעט אכזבה.
במצב כזה שאותו כאמור אני מכיר ממש טוב, אנחנו נוטים להיות מאוד ביקורתיים כלפי עצמנו, לספר לעצמנו שוב ושוב כמה אנחנו לא מספיק טובים, להשוות את עצמנו לאחרים ולחוש קנאה, תסכול ועוד שלל תחושות לא נעימות.
מהו המקור של אמונה עצמית או היכולת להאמין בעצמי
זה כבר לא סוד שאמונה עצמית או היכולת להאמין בעצמנו נובעת במידה רבה מהילדות שלנו. רובנו (כמוני) לא גדלנו בבית שבו ההורים שלנו ידעו לתת לנו את מלוא תשומת הלב, האישור ותחושת הבטחון שהיינו צריכים כילדים. שלא באשמתם, הורינו העבירו לנו את חוסר הבטחון שלהם באמצעות יחס ביקורתי, מאשים, מאיים, נוקשה, מבטל או מתעלם (ולעיתים גם אלים מילולית או פיזית).
ברוב המקרים הורינו גם לא ידעו להוות בעצמם דוגמה אישית בריאה וטובה עבורנו ולכן רובנו גדלנו עם מידה כזו או אחרת של חסך באמונה עצמית, עם קושי להאמין בעצמנו, לבטוח בעצמנו.
כשאני שואל את עצמי – איך להאמין בעצמי? איך לבטוח בעצמי? אני נזכר באופן טבעי בילד שהייתי, הילד שחש חסר בטחון שספג המון ביקורת, האשמות והשוואות לא נעימות לאחרים. הילד שגדל בתחושה שלא מבינים אותו, שלא בוטחים בו, שלא מאפשרים לו לבנות את עצמו באופן בטוח ויציב.
ללא קשר לגיל שלנו, אותן חוויות ילדות מעצבות את אישיותנו. השפעת הילדות על הבגרות היא עצומה מכיוון שהילדות היא כמו היסודות של הבניין הנפשי שלנו. כל מחשבה שיש לנו וכל רגש שאנו מרגישים קשורים באופן הדוק לחוויות הילדות שלנו, לדרך שבה למדנו לחשוב, לתקשר עם עצמנו ולהתייחס לעצמנו.
מהי אמונה עצמית או היכולת להאמין בעצמי
חיפוש קצר בגוגל בנושא אמונה עצמית או איך להאמין בעצמי, מגלה הרבה מאוד תוצאות שמדברות על שינוי צורת חשיבה, תכנות התת מודע בשיטות שונות, שינוי "אמונות מגבילות" ושיטות שונות של דמיון מודרך.
בתור מי שגדל בתחושה של חוסר בטחון, כמי שאמונה עצמית הייתה חסרה לו מאוד, אני יכול לומר מנסיון אישי שרוב השיטות האלה מצריכות מאמץ, הן נסיון לשנות בכח את צורות החשיבה שלנו. התחושה שנוצרת לא פעם בשיטות כאלה היא של אילוץ שמעורר התנגדות וגם אם הן מועילות, קשה מאוד להתמיד בשיטות כאלה לאורך זמן עקב אותה תחושה פנימית של התנגדות ומאמץ שמרגיש כמו מאבק בעצמנו.
מה שעזר לי לפתח אמונה עצמית ויכולת להאמין בעצמי הוא דווקא התייחסות אוהבת לעצמי, התייחסות לא מתאמצת שהיא כמו יחס של הורה טוב לילד שלו.
הבנתי במשך השנים ותהליכי ההתפתחות שעברתי ובהמשך גם מתוך עבודה עם אלפי אנשי שליוויתי והדרכתי שלהאמין בעצמי פירושו קודם כל להאמין לעצמי. הרי אם אני לא מאמין לעצמי, לא מאמין לכוונות הטובות שלי, ליכולות שלי, לבקשות שלי, אין אוכל אי פעם להאמין בעצמי באמת?
אנחנו פשוט לא מאמינים במישהו שאנחנו לא מאמינים לו. כשאנחנו לא רואים ולא מזהים את הבקשה והכוונה הטובה שלנו, אנחנו לא סומכים על עצמנו ובוודאי שלא מאמנים בעצמנו.
אמונה עצמית היא הורות עצמית
עם הזמן הבנתי שמה שהכי חסר לנו הוא הורות עצמית – היכולת להיות הורים טובים לעצמנו, להאמין לעצמנו כמו שהורה טוב מאמין לילד שלו. כמו שהוא בוטח בו, בלב ובכוונה הטובה שלו גם כשהילד מספר על פחדים, חששות או חוסר בטחון.
למעשה היחסים של הורה וילד ממשיכים להתקיים בתוכנו תמיד בכל גיל. בכל מחשבה שלנו יש בקשה ילדית לבטחון, לאהבה, אישור ותמיכה ובכל מחשבה שלנו יש נסיון אמיתי לתת מענה לצרכים האלה. כמה פעמים חשבתם שהקול שאתם שומעים בראש נשמע כמו אבא או אמא? שאתם עצמכם נשמעים לעצמכם כמו אחד ההורים או שניהם?
מכיוון שרובנו לא גדלנו בצל הורים שיכלו לתת לנו דוגמה להורות בוטחת, מאשרת ומעצימה באופן מספק (שלא לדבר על חוויות של הזנחה, נטישה או אלימות פיזית ומלילולית שהן מאוד נפוצות), אנחנו לא יודעים איך לתת לעצמנו את המשאב היקר הזה שנקרא אמונה עצמית באופן מספק.
מה שקורה אז הוא שרבות מהמחשבות שלנו נשמעות ביקורתיות, פסימיות, מבטלות, מטילות ספק, מספרות לנו על מה לא טוב, מה יכול להשתבש, למה לא כדאי לנסות ואיך אחרים טובים יותר מאתנו. מחשבות כאלה הן כמובן לא נעימות אבל הן תוצר של נסיון ילדי ותמים להגן על עצמנו מדחיה ונטישה, מאכזבה כואבת וכשלון.
הנסיון שלי מראה שאמונה עצמית אמיתית לא נובעת מנסיון כוחני לשנות את צורת החשיבה שלנו בשיטות טכניות או על ידי תיכנות תת המודע או שכנוע עצמי כזה או אחר. היא נובעת מהאמון העמוק שאנחנו נותנים בעצמנו, מהתייחסות הורית חכמה ואוהבת לעצמנו ואת זה כדאי ללמוד לעומק ולא על רגל אחת.
הנה סרטון קצר שבו אני מסביר את העקרון הזה באופן פשוט ותמציתי:
הירשמו לערוץ היוטיוב שלי בלחיצת כפתור ותוכלו להינות מכל הסרטונים החדשים שאני משתף
איך לפתח אמונה עצמית, איך להאמין בעצמך באופן טבעי
אמונה עצמית היא בעצם התחושה והאמונה ש"אני יכול". זוהי בעצם חוויה של ילד שיש לו הורה שבאמת מקשיב לו, בוטח בו, מאפשר לו להביע את הבקשות שלו ומעודד אותו לממש את היכולות שלו ועמוק בפנים, כולנו תמיד ילדים וכולנו יכולים ללמוד להיות הורים טובים לעצמנו.
זוהי בעצם חוויה של קבלה ואהבה עצמית, האפשרות לתת לעצמנו אישור, התחושה שמותר לנסות וגם לטעות כי בלי לטעות אנחנו לא לומדים ולא מעזים לזוז מהמקום.
הדרך הכי טובה שאני מכיר לפתח אמונה עצמית וללמוד להאמין בעצמך, היא ללמוד להאמין לעצמך. אבל לא סתם להאמין כי הרי לא נעים להאמין למחשבות מפחידות, מדכאות ומקטינות. להאמין לעצמך כמו שהורה טוב מאמין לילד שלו. להאמין בעצמך משמעותו לתת לעצמך יחס אוהב ובוטח. יחס שיאפשר לילד שבך (שהוא העולם הרגשי העמוק שלך) לחוש בטחון אמיתי שנובע ממך עצמך.
זהו בעצם תיקון עמוק ואוהב לחווית הילדות שלנו. זוהי חוויה של העצמה אישית והגשמה עצמית אמיתית. אהבה וקבלה שהולכת ומעמיקה, הולכת ומתעצמת וגדלה כל הזמן כי אין שום דבר בעולם הזה שנותן לנו יותר בטחון מקבלה ואהבה עמוקה.
להאמין בעצמך זו במובן מסוים חוויה של הזכרות. הזכרות במי שאתה באמת – אדם שכל כוונותיו טובות, שכל בקשותיו ראויות, שכל צרכיו ורצונותיו ראויים למימוש והגשמה, שכל מה שהוא הוא בסדר, הוא שייך, הוא יכול להתגלות ולזרוח בכל הצבעים שלו והוא לא חייב להיות "מושלם" בשביל זה.
זוהי ההזכרות שכבר עכשיו, כמו שאתה, מותר לך לבטא או להביע הכל, מותר לך לנסות כל מה שתרצה, אתה ראוי לאהבה ולאישור כבר עכשיו ומותר לך לחקור, ללמוד ולממש את כל מה שליבך מבקש כי זה הכל טוב, ראוי ואהוב לגמרי.
שאתה לא צריך להשתנות, להפסיק לפחד או לשכנע את עצמך במשהו, אלא דווקא מתוך יחס אוהב ומקבל כלפי עצמך, אתה גדל ומתעצם ללא מאמץ.
להאמין בעצמך – תהליך של העצמה אישית טבעית
כיום, אחרי עבודה עם אלפי אנשים אני מבין שאמונה עצמית נובעת מהורות עצמית. זוהי בעצם אינטלגנציה שאנחנו מפתחים כשאנחנו לומדים להקשיב לעצמנו באמת, להאמין למחשבות שלנו כמו שהורה מאמין לילד. כשאנחנו לומדים להכיר ברגשות שלנו ולבטוח בהם, כשאנחנו לומדים באופן מעשי לקבל ולהתייחס באהבה, תמיכה והעצמה למי שאנחנו בכל השכבות הפנימיות שלנו.
להאמין בעצמך זה אולי הדבר הכי חשוב בחיים ואני באמת שם לב שככל שאני יותר מאמין בעצמי, ככל שיש בי יותר אמונה עצמית, אני חווה פחות רגשי נחיתות והשוואות לאחרים וכל מה שאני עושה וחווה הופך להיות מהנה ונעים יותר אפילו כשאני לא עושה שום דבר מיוחד כמו… סתם לנוח 🙂
מהנסיון שלי, אמונה עצמית או היכולת להאמין בעצמך, לא יכולה לנבוע מתוך משהו "טכני" או מאולץ (הרי אי אפשר באמת לשקר לעצמנו וגם לא צריך…). זה חייב להיות יחס שמבוסס על כנות אמיתית כי בלי כנות אין אמון ובלי אמון אין אמונה.
במילים אחרות, להאמין בעצמך, זהו תהליך של העצמה אישית טבעית. אין באמת אמונות שמגבילות אותנו, זה רק הצורך שלנו ביחס הורי, מודע, אוהב ומעצים שלנו לעצמנו שמאפשר לנו לזרוח באמת.
לשיתופים ועדויות של מי שעברו איתי תהליך בליווי והדרכה אישית בקרו כאן. ליצירת קשר בנוגע לליווי אישי, ניתן לכתוב לי כאן.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
4 תגובות
שלום
רב אלי
מהיום שבו נפגשתי עם האתר שלך , מרוב ההזדהות לסיפור חיים שלך .אני עוקבת וממשיכה לקרוא את מאמריך.
ניתן לקרוא מדברי שילדותי קשה ומורכבת עברתי איך הגדיר זאת אחד הפסיכולוגים, שלא הייתה לי ילדות כלל, ושמעולם לא שוחח או דיבר איתי אבא שלי.
אני תמיד מחפסת במאמריך את התרופה הרפואה, מה עושים איך יוצאים מזה כבר? מדימוי עצמי ירוד מחוסר אמונה מביקורת שמהדהדת לי בראש, בצליל משפטיה של אמא שלי. . שירדה עלי בצורה מבוקרת ומבקרת בלי מילות שבח . מה שלא כן בשאר אחי , ללא ספק קורבן מחפס קורבן אחר.
מתוך 6 אחים אני ואחי הבכור הינו שעירים לעזזל בעוד שאחי היה קורבן עולה , תמימה ואני ריאתי בילדותי אלימות קשה כלפי אימי אחי הבכור וגם אני חוויתי אלימות זו,בנוסף השפלות שלא יאמנו, כך הייתה ילדותי לא פלא שהפחדים לא זזו ממני עד היום עברתי טיפולים
לא מעט , הרצון בהגשמה עצמית בוער בי, אני בת 41 היום. אם לשני 2 ילדים מתוקים בני 7ו 4ןחצי בתהליך גירושים וניתן להבין גם מה הרקע לזה.
תגובתי למאמר זה שבאמת באיזה דרך ניתן ומה לעשות כדי להאמין שאני טובה, שגם אני עם הוונרים המנצחים. התואר שלי הוא בחינוך ועד היום איני משתלבת בעבודה זו לאורך זמן. עובדת בעבודו ת פשוטות ומזדמנות כאשר אני יודעת שאני יכלההרבה יותר אשמח לקבל ממך עצה או שניים. בברכה יסכה.
שלום יסכה, תודה רבה על השיתוף שלך 🙂
העניין הוא שריפוי אמיתי לא יקרה מקריאת מאמרים או צפיה בסרטונים, ריפוי אמיתי מבקש עזרה מאדם שיעזור לך,
ינחה ויתמוך, ישקף ויעזור לך לראות את מה שאת לבד לא בהכרח רואה.
אני לא הייתי מגיע לשום מקום אם לא הייתי נעזר באנשים חיים, לכן גם במקרה שלך, אם תרצי באמת לקבל מענה,
זה לא עניין של "עצה או שתיים", זה לא עניין של טיפים, זה עניין של באמת לעשות תהליך של תרפיה והשלמת חסכי ילדות.
אם תרצי את מוזמנת להתקשר אלי ולקבל פרטים על מפגשים אישיים איתי בביתי או בשיחה אינטרנטית מביתך – 0522263761
שלום אלי דבר ראשון אני נהנה מהכתבות שלך. דבר שני אתה אמרת כאן שאם מחשבות טובות אז צריך לזרום ובמחשבות הלא נעימות צריך רק להקשיב לרגש שמגיע מתחתיהים כמו לדוגמא זה שאני חושב שאני לא מספיק לא טוב או שאני חושב שאני מסוכן או שאני מרגיש לא מוצלח אז אתה אומר בוא נקשיב לרגש שמתחת למחשבה אבל זה מרגיש לי כמו הרבה פעמים בריחה ואי הכרה בשום מחשבה לא טובה שלך עליך וכאילו אנחנו לא מוכנים לעמוד מול מציאות כואבת כמו שאני מרגיש דפוק עם עצמי יכול להיות שאני באמת דפוק או לא מוצלח ועל פי המעשים שלי זה באמת המסקנה ואני לא צריך לברוח למקום של הרגש מתחת אלא להבין שזה באמת המציאות ולנסות להשתנות ולא לברוח ולהרגיע את עצמי שהכל טוב וזה רק רגשות שצריכים תשומת לב. כאילו ההרגשה שאף פעם אתה לא מאמין למחשבות לא טובות על עצמך ועל הטובות כן ואני אומר איפה הקול האמיתי פה והמציאות האמיתית שיכול להיות שהיא לא נעימה ואיפה הנסיון לתת לאנשים חורשים שירגישו טוב עם עצמם על הזמן
היי שמואל.
בוא נתחיל מזה שאין דבר כזה מחשבה "טוב" או "לא טובה". זו לא השפה ולא ההבנה פה.
יש מחשבות שמעוררות נעימות בגוף שזה סימן להסכמה, כלומר שהמחשבה מבטאת את האמת העמוקה שלנו ויש מחשבות (הרוב) שהן במקור בכלל לא שלנו
שמעוררות אי נעימות, כלומר אי הסכמה מצד הגוף החכם שלנו, כלומר שלא מבטאות את האמת השלמה שלנו.
יש הרבה דרכים להתייחס לזה באופן מדויק ואוהב אבל להאמין למחשבות שלא נעימות לנו זה להמשיך את מעגל הסבל והאשליה. גם מה שאתה מתאר כ"מרגיש כמו בריחה"
זה לא רגש, גם זו מחשבה לא נעימה וביקורתית וכשאתה מאמין בה, אתה שוב משחזר את אותן פרדיגמות ישנות שכולנו קיבלנו בילדות שצריך "להתאמץ" "להתאמת עם קשיים" ולעשות דברים בכוח ובמאמץ נגד עצמנו.
יש הרבה מה ללמוד פה מעבר להקשבה לרגש שמתחת, ללמוד את זה לעומק לא מסתכם בקריאת מאמרים, יש דרך מעשית ועמוקה שאפשר ללמוד בפגישות אישיות ובקורס האינטרנטי שלי.
המאמר נותן פתח, הצצה, השראה, הוא לא לימוד מקיף ומעמיק של הגישה ולא תחליף ללימוד כזה.
תודה שאתה מתעניין בכל מקרה, מקווה שתיעזר במה שכתבתי.