מחשבות טורדניות על פגיעה באחרים ובעצמי, מחשבות טורדניות על מחלות ומוות, אני מכיר את זה טוב.
מכיר טוב כי רוב חיי המחשבות הטורדניות וסיפורי האימה שלהן ליוו אותי כמו צל.
צל מפחיד, מביך, מוזר ומשוגע שלא הבנתי, שלא רציתי להבין, שלא רציתי לראות, שהרגשתי כל כך מתוסכל,
מבוהל וחסר אונים מולו.
אבל עם השנים ותהליכי הלמידה וההתפתחות האישית שעברתי, למדתי שמחשבות טודרדניות על פגיעה באחרים או בעצמי, כמו מחשבות טורדניות על מחלות ומוות, הן לא מה שחשבתי, הן לא הקול המשוגע והמפחיד שהן נראות על פני השטח.
הן לא סתם הפרעה או שגעון ולהפתעתי גיליתי שהן אפילו לא משהו שלילי שמנסה לפגוע בי או להרוס לי את החיים.
עם השנים גיליתי שהמחשבות הטורדניות שלי הן קולות שנובעים עמוק מתוכי, עמוק מתוך העולם הרגשי התת מודע שלי.
ועם הזמן גיליתי יותר ויותר שאותם מחשבות טורדניות מנסות לספר לי משהו חשוב, משהו שכדאי לי לשמוע, מסר עמוק מתוך העולם הרגשי שלי שמנסה לקרוא לי לשים לב ולהתייחס לעצמי בדרך הרבה יותר רגישה, כנה ומדוייקת ממה שהתייחסתי עד כה.
וכדי להמחיש לכם את מה שלמדתי וגיליתי לגבי מחשבות טורדניות על פגיעה, מוות ומחלות, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אמיתי שקרה לי לפני כמה חודשים.
אני יודע שהסיפור הזה יכול להשמע לרגע מזעזע או אפילו מטריד מאוד, אבל אני מרגיש שלשתף אותו אתכם זה ריפוי ומתנה חשובה בשבילי ואולי גם בשבילכם.
מחשבות טורדניות על פגיעה, מוות ומחלות – הסיפור שלי
לפני כמה שנים, אני ובת הזוג שלי הלכנו למסיבת ריקודים. המסיבה הייתה בשטח פתוח בטבע והיתה שם מוזיקה אנרגטית ושמחה, הרבה משפחות עם ילדים, דוכנים של אוכל ושתיה ופינות יצירה.
האווירה הייתה שמחה, אני ובלה רקדנו ושמתי לב גם למה שקורה מסביב (אני תמיד שם לב לאנשים מסביבי בארועים חברתיים, להתנהגות שלהם, לשפת הגוף, למה שהם משדרים).
בשלב מסויים אני ובלה הלכנו הצידה לאזור שבו אנשים ישבו על מחצלות ודברו בינם לבין עצמם. בלה הלכה לקנות לעצמה אוכל ולמה דקות נשארתי לבד בין האנשים על המחצלת, מקשיב לקולות שסביבי.
לרגע מצאתי את עצמי פשוט מסתכל מסביב ורואה המון אנשים מדברים, רוקדים, עסוקים בעצמם או במי שאיתם.
בין היתר ראיתי מולי אבא וילדה בת 5 בערך. הם עמדו ליד המדורה שהייתה ממוקמת בין המחצלות שעליהן ישבו אנשים.
היה נראה לי שהילדה סקרנית לגבי האש ורוצה להתקרב ואבא שלה לקח אותה בזהירות ביד לראות את האש מקרוב יותר תוך שהוא שומר עליה שלא תיפגע וביחד הם הניחו מקל במדורה.
"איזה חמודים" חשבתי לעצמי…
אבל אז, פתאום, כאילו משום מקום הגיחה בראשי מחשבה אחרת.
אפשר לקרוא לה מחשבה טורדנית או מחשבה פולשנית, מה שבטוח, היא הייתה מאוד לא נעימה.
מחשבה שאמרה לי פתאום "בא לי לדחוף את הילדה הזו למדורה!".
מחשבה שנראתה מוזרה, זדונית, מרושעת ומשוגעת ומיד עוררה בי תחושה של זעזוע, של אי נוחות, של לחץ ומבוכה לאור המחשבה המפחידה והלא הגיונית הזו.
משהו בי מייד התכווץ במין תחושת אשמה ונסיון מיידי להסתיר ולגנות את המחשבה הזו באמירה של "מה זה עכשיו? השתגעת? מה לא בסדר איתך שאתה חושב זוועות כאלה? איזה בן אדם נורמלי חושב ככה? רק שאף אחד לא ידע איזה זוועות אתה חושב…".
כל זה עבר בי בשבריר שניה, ולרגע הרגשתי שפשוט בא לי להיעלם מהעולם.
אבל מיד נזכרתי שאני כבר מכיר את המחשבות הטורדניות ויודע שכל מחשבה טורדנית רוצה לספר לי משהו.
כל מחשבה מזעזעת כזו היא כמו שליח, כמו מסר מתת המודע שלי, מהעולם הרגשי שבי שמבקש תשומת לב ולא באמת מנסה לפגוע בי.
רק למען הסר ספק: בוודאי שלעולם לא הייתי פוגע בילדה ולצורך העניין באף אדם ולא משנה מה היה עובר לי בראש. המחשבה הזו הייתה עבורי איתות, קריאה לתשומת לב, משהו שעלה ממקום עמוק בתוכי שאני לא לגמרי מבין.
אני כבר מכיר את זה טוב משנים של מחשבות טורדניות שסבלתי מהן ומשנים של תהליכי תרפיה, צמיחה והתפתחות אישית.
לכן מה שעשיתי קודם כל, זה להקשיב לעצמי, לגוף שלי, לרגשות שלי ולמקום שמייד התכווץ בי בפחד כשעלתה בי המחשבה המטרידה.
הקשבתי לעצמי ואז פניתי ישירות אל אותה מחשבה מפחידה וממש דיברתי איתה, דיברתי איתה כמו שמדברים עם ילד כי העולם הרגשי שלנו הוא תמיד ילדי, תמיד רגיש, זקוק לאהבה, לביטוי ובטחון ויותר מהכל – לתשומת לב ויחס.
העולם הרגשי התת מודע שלנו הוא תמיד עולם ילדי (בלי קשר לגיל הכרונולוגי) שלא תמיד יודע איך להביע את עצמו, איך לבקש משהו, איך לומר שהוא פוחד וזקוק לאהבה פשוט כי לא לימדו אותו כשהיה קטן, לא פיתחו אצלו את היכולת לתקשר, להבין את הצרכים שלו ולהביע אותם ולכן זה יכול לצאת לו עקום – כמו לקשקש על הקיר, או לצייר משהו ממש מפחיד או…לחשוב מחשבה טורדנית מזעזעת שאי אפשר להתעלם ממנה.
אפשר לומר שפשוט דיברתי עם עצמי, עם הילד הרגשי שבי שביטא את עצמו על ידי מחשבה מפחידה כזו.
הדיבור הפנימי הזה הוא בעצם צורת חשיבה ותקשורת פנימית שאני לומד ומלמד כבר שנים והיא מאוד טבעית ופשוטה.
היא מבוססת על היכולת הטבעית שלנו כבני אדם לדבר עם עצמנו, להקשיב לגוף ולרגשות שלנו ולייצר תקשורת פנימית בריאה וכנה שמעוררת הבנה, שלווה, בטחון וצמיחה אישית.
השיחה היא בעצם בין המחשבה ההכרתית שלי ("אני"), לבין העולם הרגשי שלי ("הילד") שמגיב באופן רגשי לכל מה שקורה והוא מבטא את עצמו גם במחשבות שחלקן נראות טורדניות, מוזרות ומפחידות, גם בתחושות הגוף, גם בגלים רגשיים וגם בדרכים יצירתיות כמו תמונות, זכרונות, דמיון ואסוציאציות.
שיחה פנימית עם הילד שבי
וכך נשמעה השיחה ביני לבין עצמי באותם רגעים, מיד אחרי שהופיע בראש שלי אותה מחשבה טורדנית על פגיעה.
אני: (פונה לעצמי, אל הגוף שלי והרגש המכווץ והמבוהל בחזה שלי) – הראית לי עכשיו משהו מפחיד ומזעזע מאוד, אני בטוח שזה לא היה סתם, שיש מצוקה שרצית לשתף אותי בה, מה רצית לומר לי? מה רצית להראות לי?
אחרי שאמרתי את זה לעצמי, פשוט הקשבתי לגוף ולרגשות שלי ושמתי שמשהו בחזה שלי מרגיש מכווץ, מבוייש, מבוהל ומאוד בודד.
הבנתי שככה מרגיש הילד שבי עכשיו והמשכתי להקשיב לו ולאחר כמה רגעים הבנתי מה הוא מספר לי.
הילד (נראה מכווץ, מבוהל ומבוייש): אני מרגיש לבד, ממש ממש לבד
אני: למה אתה מרגיש כל כך לבד עכשיו?
הילד(נשמע נעלב ומיואש): אף אחד פה לא שם לב אלי בכלל
אני: בגלל זה חשבת על לדחוף את הילדה הקטנה לאש?
הילד (מרגיש בודד אבל קצת שמח שאני מדבר איתו): כן, אז כולם יראו שאני פה!
אני: מי אתה מרגיש שמתעלם ממך עכשיו?
הילד: כולם, תראה איך כולם נהנים פה, מדברים, משחקים, רוקדים ואף אחד לא שם לב אלי
אני: ולמה אתה רוצה שכולם ישימו לב אליך?
ואז הילד הרגשי שבי פשוט הראה לי זכרון ונזכרתי איך הייתי הילד הראשון במשפחה שלי וגם הנכד הראשון.
ולא רק הראשון, אלא זה שחולה באסטמה קשה, שכל כמה ימים יש לו התקף ולא יכול לנשום וכולם בפאניקה ודאגה מסביב.
ואיך כולם לחוצים וכולם בחרדה מסביב ורק שמים לב מה קורה לילד החמוד והיקר הזה ורק שיחיה ויהיה לו טוב ואיך כולם שמחים כשהוא מרגיש טוב ונושם.
ונזכרתי איך תוך כמה שנים הילד הזה הבריא והפך להיות הילד הרע, הלא בסדר, הבעייתי, המגונה.
ובמקום המון תשומת לב אוהבת ומפרגנת הוא התחיל לקבל המון ביקורת, עונשים, צעקות, קללות, האשמות.
והתשומת לב האוהבת והראשונית הזו שהוא קיבל כשהיה קטן וחולה, כל כך חסרה לו, כל כך חשובה לו כדי להרגיש בטוח, להרגיש לא לבד.
ובזכות הזכרון הזה שעלה בי, יכלתי להמשיך את השיחה עם הילד שבי ממקום אחר ומבין יותר.
אני: אני מבין, כשהיית קטן כולם היו שמים לב אליך כי היית ראשון במשפחה וחולה מאוד
והרגשת בטחון ואהבה כשקיבלת את תשומת הלב הזו והנה אתה פה בארוע הזה, בת הזוג שלך הלכה לקנות משהו ונשארת פה לבד ואף אחד לא שם לב אליך, לא מתרגש, בגלל זה הרגשת מצוקה?
בגלל זה הראית לי מחשבה מפחידה כזו?
הילד(מתחיל להרגיש הקלה): כן, אני מפחד ומרגיש לבד וגם אתה לא שמת לב אלי בכלל
אני: אני מבין, תודה שאתה מראה לי את זה, כל כך חשוב לי להבין אותך.
אני רוצה להיות איתך עכשיו, בפחד הזה שלך, רק להיות איתך פה ותוכל לספר לי הכל,
אני לא הולך לשום מקום, אני שם לב אליך עכשיו.
הילד(מרפה את הגוף ומתחיל להרגע ולחייך מבפנים): תודה, אני כל כך צריך תשומת לב
אחרי הדיאלוג הזה משהו בי פשוט נרגע, ממש הוקל לי והמתח בחזה התפוגג והנשימה חזרה להיות שלווה ועמוקה.
והרגשתי הודיה לאותה מחשבה טורדנית שאפשרה לי להעמיק, ליצור קשר ולגלות עוד מקום רגיש בתוכי שכאב הרבה זמן, הפעיל אותי באינספור מצבים וגרם לי לעצב, פחד ובדידות.
מקום שהרגיש עכשיו חדש, נקי, משוחרר ואהוב הרבה יותר בתוכי.
מחשבות טורדניות על פגיעה – סיכום קצר
יש לי מסר שחשוב לי להעביר: אם אתם חווים מחשבות טורדניות על פגיעה, מוות, מחלות או כל דבר לא נעים אחר, אם נדמה לכם שמשהו במחשבות שלכם ממש מוזר, משוגע או לא בסדר, אתם ממש לא לבד.
מנסיון של שנים בליווי וטיפול רגשי אני יכול לומר שיש הרבה מאוד אנשים (ובכללם אני) שחוו או חווים מחשבות מפחידות, מוזרות ומביכות ורוב האנשים פשוט לא מדברים על זה.
פשוט מדחיקים, מסתירים ומנסים להעלים אותן אבל זה הרבה יותר נפוץ ממה שחושבים.
והנקודה הכי חשובה היא זו – המחשבות הטורדניות, המוזרות והמפחידות שלנו, הן לא אויב ולא שגעון, הן מסר חשוב מתת המודע שלנו, מהעולם הרגשי שלנו וכשלומדים להתייחס אליה בהקשבה, בכנות, בתקשורת ישירה, הן מתגלות (ממש כמו בסיפור שלי) כמקומות כואבים, פוחדים ובודדים בנו שפשוט מבקשים שנכיר בהם ונתייחס אליהם בכנות ובאהבה.
הדיאלוג שהתרחש ביני לבין עצמי היה דיאלוג מחשבתי והוא בעצם שיחה טבעית בין החלק ההכרתי שלי"האני החושב" לבין העולם הרגשי, התת מודע שלי "האני המגיב".
יכול להיות ששיחה כזו יכולה להראות מוזרה או לא הגיונית בתחילה אבל לאורך השנים שבהן אני מלווה אנשים שסובלים ממחשבות טורדניות על פגיעה, מוות ומחלות ואנשים שסובלים מחרדות, דכאון, תקיעות, מועקה רגשית ועוד, אני מגלה שהשיח הפנימי הזה מאפשר ריפוי אמיתי ושחרור מאותם מחשבות טורדניות, חרדות וכל הצורות של כאב רגשי, כשמבינים אותו ומיישמים אותו בחיים.
ואגב, מחשבות טורדניות על פגיעה, מוות ומחלות הן לא היחידות שקיימות. יש גם מחשבות טורדניות שקשורות למין, לאוכל, לדת, לגוף, לפחד משגעון, לרגשי נחיתות, לאנשים וארועים מהעבר ועוד.
במאמר הזה תוכלו למצוא הסבר מעמיק יותר על מחשבות טורדניות, הגישה והדרך שלי לרפא אותן באופן טבעי.
והנה סרטון שבו אני מדבר בתוכנית הרדיו שלי על הנושא של מחשבות טורדניות והטיפול הטבעי בהן:
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
15 תגובות
אלי תודה רבה לך על האתר המדהים הזה, על המאמרים, התכנים והסרטונים מלאי החמלה, ההכלה, הקבלה, הרגישות ואהבה. אני מרגישה שעזרת לי בדרכים כל כך רבות במשבר גדול שאני חווה כרגע בחיי והגישה שלך פשוט גורמת לי להרגיש שיש תקוה ויש אור בקצה המנהרה. אתה מדהים. בבקשה תמשיך להעלות אינסוף תכנים, בזכותך אני מגלה המון אור בתוכי. מודה לך מעומק לבי 3>
תודה רבה הסדה, נעים לי ומרגש לשמוע, שמח שיכלתי לעזור לך.
הנושא של מחשבות טורדניות על פגיעה הוא באמת נושא מאוד כאוב ולא מדובר ולא חובה לסבול ממנו כשמבינים
את המניע הרגשי ואת הצורך באמפטיה ואהבה שנמצא בבסיס של הכל 🙂
אלי שלום , היתחברתי לדבריך בסירטון ובימיוחד לזה שאתה חווית וחווה את זה בעצמיך , יש כאן אלמנט של לקבל אבל לא לחקור ולחפור בהם . מאוד מעניין באיזה עוצמות זה היה לך כלומר אם זה ניטרל אותך מלתפקד , והאם מעזרת בכדורים .
היי מוטי, זה לא רק עניין של לקבל אלא של ליצור תקשורת פנימית אמיתית וכנה שמבינה את הצורך ולא רק את הסיפור.
לא השתמשתי בכדורים וסמים פסיכיאטריים באופן כללי הם ממש לא המענה למחשבות טורדניות, ההפך, הם מחמירים את המצוקה ומתעלמים לגמרי מהרגש.
גם אם הם יוצרים הקלה על פני השטח זה במחיר של ניתוק רגשי והעמקת המצוקה בטווח הארוך.
אלי שלום,
כתבתי תגובה קודם ואני לא רואה שהיא מופיעה אז כותבת שוב..
גדלתי בבית דתי סגור, עם אבא מרוחק שהדרך לפגוש אותו היא רק דרך תכנים דתיים.. יושב כל היום בחדר ולומד..
כשהייתי קטנה פחדתי מסיפורים על 'דיבוק' ובכללי המון פחד מאלוהים ומן תחושה שהוא רודף אחרי בני האדם ואי אפשר לברוח ממנו.. שהוא יושב למעלה ונהנה מכל הגדלות הזו שאנשים נותנים לו.. (קצת קצת כמו התחושות שלי על אבא שלי, שיושב אי שם רחוק ומרוחק ונהנה להרצות ולדבר את החכמה שלו אבל בפועל לא רואה אותי, ילדה קטנה שבכלל לא רוצה את כל התוכן הזה אלא רק רוצה להיות ילדה, לשחק לרקוד לשיר.. מה שלא תמיד היה אפשר מסיבות דתיות)
אחרי הלידה של הבן הבכור שלי היה סיפור על אישה שהטביעה את הבן שלה כי היא חשבה שהוא המשיח.. ופחדתי נורא נורא שזה יקרה לי..
בזמן האחרון אני מנסה לצאת מהבית ולמצוא ולהכיר אלוהים אחר אבל מדי פעם קופצות לי מחשבות טורדניות על זה שאני אשתגע ואצעק לכולם שאלוהים בחר בי או שאני המשיח וכל מיני שטויות ופחדים כאלה.. המחשבה מעוררת בי מצוקה רבה ופחד אימים.. האם אני משתגעת? אני בכלל לא רוצה לחשוב את זה, ועד שאני מקבלת אומץ לחשוב אחרת מההורים ולמצוא אלוהים רחום ואהוב שברא את הכל באהבה ומאהבה, המחשבה כמו קופצת עלי פעם בכמה זמן..
אני מפחדת שהיא תהפוך למציאות, להיתקע בתוכה…
שפתאום אתנהג מוזר ולא אהיה אני.. האם גם זה מחשבה טורדנית? אשמח לשמוע ממך כי אני פשוט מפחדת, והגישה המדהימה שלך ריפאה לי המון מחשבות אחרות רק המחשבה הזו מפחידה במיוחד.
אשמח לתשובתך, ואם במקרה התגובה הקודמת גם נשלחה אז מבקשת סליחה ששלחתי פעמיים.
וסליחה שזה יצא כזה ארוך.
תודה!
הילה.
היי הילה, התגובות מפורסמות אחרי שאני עובר עליהן כדי למנוע פרסומות וכדומה.
לשאלתך, כן זה נשמע כמו מקרה קלאסי של מחשבות טורדניות שמופעיות כדי לעודד אותך לחזור וליצור חיבור אוהב ושלם עם עצמך, עם העולם הרגשי החכם שלך.
אין פה "בעיה" אלא בקשה להתעורר ולהיות הורה טוב לעצמך ולא להמשיך להסחף אחרי אומונות מנותקות מרגש.
אם תרצי לקבל פרטים את מוזמנת ליצור קשר באתר.
תודה אלי היקר כמה אור הבאת לחיי וממשיך תמיד❤️
יש לי שאלה שממש המון זמן מלווה אותי, הייתי ממש שמחה לשאול אבל לא בטוחה שזה מתאים במרחב הזה אשמח ,אם אפשרי כמובן ,לשאול בדרך של מייל או משהו פחות פומבי
תודה 🙏
יש אפשרות של יצירת קשר פה באתר שלי