ועכשיו – טוויסט בעלילה, סיבוב של 180 מעלות, המפץ הגדול.
אהבה.
רוב החיים הרגשתי שמשהו מציק לי, משהו לא שלם, משהו בתחושה לא נח.
רוב החיים הרגשתי ש"זה לא בדיוק זה", שזה כמעט, שזה לא בדיוק.
רוב החיים הייתי בתנועה בין חרדה ותסכול עצום לבין חשש קל וחוסר סיפוק עדין.
רוב החיים הדבר היחיד שקבוע כמעט תמיד בחוויה שלי זה הפחד.
אתמול בלילה, ראיתי את האור, הבנתי סוף סוף מה היה חסר ובמה ניסיתי להזכר כל הזמן הזה. נזכרתי במשהו שהאיר אותי מבפנים ואני רוצה לשתף אתכם בהארה שלי.
מה הציק לי כל החיים?
לאחרונה חוויתי כמה ימים ממש קשים, קושי עמוק, תסכול, תחושה של "מה לעזאזל קורה פה???"
משהו בי התייסר, משהו בי היה בחרדה ולא הבנתי מה זה. מה גורם לי להיות בכזו אי נוחות עם עצמי? מה מתסכל אותי כל כך שאני אפילו לא יכול להבין אותו, אותי?
ממש לא נעים, חוסר אונים ואשמה כך שאני לא מבין את עצמי.
ואתמול, זה התבהר לי סוף סוף – מה זה היה שהציק לי כל כך כל החיים. הקשבתי לקול של הפחד ושמתי לב שכל החיים מה שאני פוחד ממנו זה שאני כבר לא אני. שאני מאבד את הזהות ה"אמיתית" והמקורית שלי. מאבד שליטה על עצמי, על החיים. החרדה הזו מלווה אותי מילדות, מאז שאני זוכר את עצמי. כאילו שכל חיי הייתי מבוגר או אפילו זקן בגלל הפחד הזה מאובדן שליטה על מי שאני.
וכל החיים ניסיתי להלחם בפחד והחרדה האלה, מה שכמובן רק הפך את כל המצב ליותר מתסכל ולא נעים.
התחושה הזו שהזמן חומק בין הידיים, שאני משתנה מהר מכדי שאוכל להבין או לתפוס, בתחושה אל איבוד שליטה, בדהירה בלתי נשלטת אל הלא נודע, אל המוות, שאני מפספס או מפסיד משהו ממש חשוב בדרך, היא כל כך מוכרת לי.
תחושה מפחידה של חוסר אונים ושאני כבר לא אני, לא מי שהייתי פעם, מזמן. שאני כבר לא הילד הטהור והאהוב שמגיע לו שיהיה לו נעים, שאני כבר אדם מבוגר, אשם, לא שפוי, שלא ראוי לאהבה ואישור.
מה הפחד שלי ניסה להגיד לי כל הזמן הזה?
כשהקשבתי לפחד וניסיתי ממש להזכר במסר שלו, להזכר מה זה הדבר הזה שאני מרגיש שאני שוכל כל החיים, שמתי לב פתאום שכל הפחדים שלי אומרים את אותו הדבר – "זה לא אני!".
ובתגובה למסר הזה "זה לא אני", משהו בי מייד מתכווץ, נסגר, מתנגד, מכחש, מתייסר, סובל ולא נח. כל פחד, כל פחד מהקטן ועד הגדול ביותר שלי אומר בפשטות – "זה לא אני".
לדוגמא:
אני פוחד תמיד ממשהו לא נעים שיקרה לי והפחד אומר לי – "זה לא אני".
כאב שיניים? זה לא אני.
קשיים בזוגיות? זה לא אני.
להרגיש בדידות? זה לא אני.
להזדקן ולסבול? זה לא אני.
מחסור כלכלי? זה לא אני.
ואפשר לתת עוד אינסוף דוגמאות.
אז הקשבתי לפחד שלי באמת וראיתי שכל מה שהפחד שלי אומר זה את זה:
כל מה שלא נעים לי, זה לא אני. אני זה רק מה שנעים לי ואני לא נפרד משום דבר.
נשמע מטורף? מוזר? לא הגיוני? לא "רוחני"? לא נכון פסיכולוגית? חסר אחריות? מפחיד?
אולי, אבל זה לא מה שמשנה לי. באותו רגע ראיתי שזו האמת.
ואמת, יש אינסוף דרכים לראות אותה. ואותי מעניין רק דבר אחד – מה נעים לי? איך נעים לי לראות את האמת שלי?
וראיתי שממש נעים לי לראות את האמת שלי כך – אני זה רק מה שנעים. כל מה שלא נעים, זה לא אני ויחד עם זה, אני לא נפרד מזה.
ואני לא צריך בכלל להתאמץ. אני לא צריך להזכיר לעצמי.
למה?
כי הפחד שלי, ההתנגדות שלי לכל מה שלא נעים לי עכשיו, ה"הכחשה" שלי – זהו הכח הכי חזק בי. זהו הקול הכי נשמע בי – ההתנגדות לכל מה שלא נעים לי ומסתבר שזה תמיד היה הקול הכי חכם והכי אוהב שלי רק שלא שמתי לב לזה בכלל. וזה שם בלי שום מאמץ תמיד כדי להזכיר לי, אני רק מקשיב. מקשיב ונח.
רק להקשיב להתנגדות שאני, לפחד שאני, לקול שבי שמזכיר לי, בלי שאצטרף להתאמץ או לעשות דבר, שכל מה שלא נעים לי – זה לא אני.
ולכן לא אכפת לי, לא משנה לי מה קורה ומה יקרה. למה? כי זה לא אני. וזה מעולם לא היה אני. וכשאני מרשה לעצמי לנוח כך, להיות אחד שרואה שזה לא הוא, אני נזכר במהות שלי, באור שאני וכל מי שלידי נהנה מהאור הזה. כבר עכשיו וללא שום מאמץ, כל מי שלידי נהנה מהאור שלי והוא שופע אל העולם דרך כל מילה וכל פעולה שלי, בטבעיות וללא שום מאמץ, כמו מעיין של מים שופעים שלא מנסים לעשות שום דבר ורק נותנים חיים.
וזה גם לא אתה.
אתה אור שמאיר על כל הדברים.
לאור לא משנה על מה הוא מאיר.
הוא פשוט מאיר.
אור הוא פשוט אור, הוא נעים. אין בו דבר לא נעים.
אור מניח לכל הדברים להיות ולהראות כפי שהם.
הוא לא מתאמץ.
הוא לא נפרד משום דבר.
הוא לא מפריד את עצמנו משום דבר, כי הוא פשוט אור.
והכל מתנהל מעצמו, במנוחה.
הפחד שלך פשוט מזכיר לך מי אתה באמת. תקשיב לפחד שלך שאומר לך "זה לא אני" והוא יזכיר לך מי אתה באמת ומי תמיד היית – אור שמאיר על כל הדברים, לא נפרד מהם ומניח להם להיות כפי שהם.
אתה האור שמאיר על כל הדברים
כשאני מקשיב לפחד שלי בלי שום מאמץ ומאפשר לו להזכיר לי ש"זה לא אני", אני נזכר שאני האור שמאיר על כל הדברים.
נקודה חשובה: זה שאני אור לא אומר שאני מפריד את עצמי ממשהו, ההפך, אני מרשה לעצמי להיות אור ולכן אני לא נפרד משום דבר.
לא נפרד משום דבר ויחד עם זאת, זה לא אני.
כפי שאור שמאיר על עץ, לא נפרד ולא מפריד את עצמו מהעץ ויחד עם זה, האור הוא לא עץ.
ובתור אור אני מאיר על הכל, על כל חוויה שלי בחיים האלה. על פחד, על עצבות, על אדישות, על עצב, על כעס, על כאב, על שמחה, על תשוקה, על עונג, על מחלה, על בריאות, על ביחד ועל לבד, על בהירות ועל ערפל, על חיים ועל מוות. על הכל אני מאיר.
ואני האור. ואני זה נעים. ואני זה לא נפרד. וכל מה שלא נעים, הפחד שלי יזכיר לי בלי מאמץ שזה לא אני בלי שאצטרך להתאמץ או להבין משהו, אני פשוט מקשיב לו.
אני זה הפחד, אני זה התזכורת נטולת המאמץ שאני זה אור. שאני זה נעים ושאני לא נפרד מדבר. כבר עכשיו.
האמת הפשוטה והמרפאה הזו לא מתגלה מתוך מאמץ או אמירה. אם אני מנסה לומר משהו, להבין משהו, לקבע משהו בתוכי כדי לזכור, כבר שכחתי להקשיב.
זה מתגלה מתוך הקשבה בכל רגע חדש. הקשבה לקול של הפחד שלי שהוא אני שמזכיר לי באהבה אינסופית שאני זה נעים, שאני זה הואר שמאיר על הכל.
רק מתוך הקשבה. הקשב, ותשמע הכל.
הקשב, ותשמע את הפחד שלך מזכיר לך שכל מה שלא נעים לך, זה לא אתה. ורק תקשיב לו ובלי מאמץ והוא יזכיר לך שכבר עכשיו, אתה אור.
אתה מניח לכל הדברים להראות ולהיות כפי שהם.
אתה מניח לליבך לנוח באור שאתה.
אתה נח כבר עכשיו.
אתה אור.
אתה אחד.
אתה אהבה.
כבר עכשיו.
רק תקשיב…
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?
תגובות של מי שעברו תהליך בליווי אישי עם אלי קרסניץ
(לחצו על התמונה כדי לראות את כל התגובות)
מעוניינים לקבל טיפול, תמיכה והדרכה אישית?
מפגשים אישיים וזוגיים מתקיימים בביתי או בשיחות וידאו און-ליין מכל מקום.
למידע על טיפול והדרכה אישית אפשר להתקשר ליצור איתי קשר כאן
