התנועה הטבעית שלנו היא תנועה של התרחבות פנימית.
התרחבות אל תוך מה שיש, אל הקיים, אל הרגש והחוויה של הרגע הזה.
התנועה הפנימית הזו של ההתרחבות, היא האושר.
אושר הוא תנועה של התרחבות פנימית.
התרחבות משמעותה מפגש עם מה שיש… קושי, פחד, כאב, עצב, שמחה, תשוקה, בושה… מה שיש.
לנוע עם הקיים מבפנים.
להיות נוכח, רך וקשוב לצלילים העדינים והגסים…
כל הקשת, כל הצבעים.
תדרים
לכל מה שאנו חווים בחיים יש תדר או רטט משלו. גם מילים הן תדרים של הלב… והלב הזה מתרחב ומרפה אל תוך כל מה שקיים כבר עכשיו.
זוהי אהבה וזהו האושר… התרחבות פנימית אינסופית.
וההתרחבות הזו תמיד תפגוש בהתכווצות הבאה, שהיא רק ההזמנה להתרחבות הבאה… כמו ספירלה אינסופית שהולכת וגדלה… תמיד חוזרת לאותם מקומות מוכרים רק ממקום רחב יותר… מכיל יותר… משוחרר יותר ואוהב יותר.
והתדר המתרחב הזה הוא חי, הוא החיים עצמם… הוא כל מה ומי שאנחנו כבר עכשיו.
עמוק בפנים כולנו מרגישים את זה וזוכרים את זה… כולנו אהבה בכל המובנים ובכל ההיבטים שלנו.
אי אפשר לטעות
הטבע הזה שאנחנו, הוא כל כך גאוני שאין בו שום טעויות.
זרע של עץ עצום, הוא לפעמים קטן מאוד. הזרע הזה יכול לשכב באדמה אפילו שנים רבות.
הוא חכם, הוא יודע שרק כשהתנאים יבשילו הוא ינבוט. הוא מחכה, יש לו סבלנות.
יום אחד, התנאים מבשילים והוא נובט.
האם אפשר לומר שבזמן שאותו זרע היה באדמה, הוא סבל מ"חוסר נביטה"?
עם הזמן, אותו נבט קטן גדל וגדל ומגיע למימדים של עץ בוגר.
האם אפשר לומר שבזמן הגדילה שלו, העץ סבל מ"חוסר בגרות"?
באותו אופן בדיוק, אנחנו לא סובלים מ"חוסר מודעות" או מ"חוסר הבנה"… אנחנו מבשילים בחוכמה רבה לתנאים הנכונים כדי לפרוח אל השלב הבא.
אין שום כח בעולם שיגרום לזרע לנבוט לפני הזמן המדוייק שלו.
באותו אופן, אין שום כח בעולם שיגרום לאדם לוותר על דפוסי הסבל ו"חוסר המודעות" האהובים והיקרים שלו.
הם חשובים וחכמים מאוד. הם מדוייקים.
רק מפגש רך ואוהב עם כל אותם מקומות קשים, רק אהבה ללא תנאי והתרחבות של הלב תיצור את התנאים הנכונים להרפיה מהתכווצות וסבל.
ואגב, ההתרחבות הפנימית שלנו היא בלתי נמנעת. גם אם נרצה לעצור אותה, לא נוכל.
האושר חזק מאתנו.
אז הכל בסדר, אפשר להרפות, להנות מהדרך ולנשום.
להנות מהדרך
העולם הפנימי שלנו דומה ללונה פארק עם מתקנים רבים. את חלקם עוד לא גילינו ואת חלקם אנחנו מכירים היטב.
אנחנו חופשיים להנות מכל המתקנים שבלונה פארק הפנימי שלנו… מתקני הפחד, השמחה, הקורבנות, ההודיה, האשמה, הבלבול, התשוקה, ההנאה, הכנות, השקר, ההתמכרות, הגמילה, החסד והצער…
כל המתקנים זמינים לנו.
החופש שלנו הוא להנות מאותם מתקנים או להמשיך לספר לעצמנו שאנחנו לא רוצים אותם ולהתכחש אליהם.
כך או כך, נעבור את אותה הדרך… החופש הוא להנות ממנה או להמשיך להשלות את עצמנו שאנחנו ממש לא רוצים את הדרך הזו.
אני אישית מגלה עם השנים שאני בעד האפשרות להנות מהדרך… הרי גם כך נלך בה, אז למה לא להנות מכל מה שיש ללונה פארק הפנימי שלנו להציע?
בלי פחד אין התרגשות… כמה טוב שיש פחד 🙂
הילד שבי הוא אני
הילד הזה שכולנו מכירים בתוכנו, הוא כל כך חכם. הוא אוהב לחיות ואוהב את החיים הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים אי פעם לדמיין.
האהבה שלו לחיים היא עצומה, טוטאלית וגדלה כל הזמן.
כל המקומות המפוחדים, הכועסים, העצובים, הקורבניים, המכווצים והמבולבלים, הם מקומות שהילד הזה יצר ביצירתיות ואהבה גדולה כדי להמשיך ולהבטיח את קיומו אל מול תנאים שפעם נתפסו כמאיימים.
גם היום הוא חש בסכנה שבהעדר תמיכה והזנה מהורה נוכח ואוהב.
הילד הזה כל כך חכם שהוא לא ירפה לרגע מדפוסי הסבל שלו עד שיתגלה מתוכנו הורה אמיתי, אוהב, תומך, מאפשר ונוכח.
מפגש
מפגש – זוהי מילת המתפח והריפוי העמוק ביותר.
לפגוש את עצמי ברגע הזה בכל המישורים:
מהי המחשבה הנוכחית שלי?
מהו הרגש הנוכחי שלי?
מהי התחושה הפיזית הנוכחית שלי?
איך אני נושם ברגע הזה?
השאלות האלה פשוטות כל כך ועם זאת הן מאפשרות את המפגש הכל כך מתבקש הזה עם עצמנו.
רק לשאול ולהיות עם זה.
זה הכל.
כל השאר יקרה בזמן ובקצב המושלם והמדוייק שלו.
ואגב אהובים שלי, זה קורה כבר עכשיו.
לשיתוף המאמר עם מי שיכול\ה להיעזר בו:
תודה שקראת 🙂 ומה דעתך על הנושא? אני מזמין אותך להגיב למטה, לשאול שאלה או לבטא את הרגשתך.
*מומלץ לקריאה: סיפור קצר – מהו העקרון הכי בסיסי והכי חשוב באהבה וקבלה עצמית?
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
טיפול טבעי במחשבות טורדניות
איך לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי באופן טבעי
רגישות יתר ופגיעות הן מתנות שמבקשות להתגלות
איך להתמודד עם משבר או פרידה – מכאב לריפוי וצמיחה
איך לצאת מחרדה, איך להתגבר על חרדה באמצעות קבלה עצמית?